ת"א 51861-05-15

ביום 15.12.13 חתמה התובעת מס' 1 על הסכם לביצוע עבודות במתקן הגז החדש של הנתבעת במסוף באשדוד (להלן – ההסכם). התובעת מס' 1 צרפה לעבודות את התובעת מס' 2 כשותפה שלה. התובעות העמידו לטובת הנתבעת ערבות בנקאית, כנדרש על פי ההסכם.

לטענת התובעות, ביום 2.7.14 חתם מנהל הפרויקט מטעם הנתבעת על מסמך להיפרדות בין הצדדים לפיו הוסדרה ההתחשבנות בין הצדדים, נקבע הסכום שישולם לתובעות וכן נקבע כי לא תהיה התחשבנות נוספת והערבות הבנקאית תוחזר.

התובעות טוענות, כי הנתבעת הפרה את ההתחייבות שנקבעה במסמך האמור ובכלל זאת בכך שלא החזירה לידי התובעות את הערבות הבנקאית. התובעות דורשות מהנתבעת להחזיר את הערבות הבנקאית וכן לשלם להן פיצוי כספי בגין הפרות שונות שבוצעו לפי טענתן על ידי הנתבעת.

קודם להגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת בקשה לעיכוב ההליכים, לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, נוכח קיומו של סעיף בוררות בהסכם בין הצדדים.

הנתבעת מפנה לפרק יא' להסכם הקובע, כדלקמן:

התובעות מתנגדות לבקשה. לעמדת התובעות, בקשת הנתבעת לא הוגשה בהזדמנות הראשונה ועל כן דינה להידחות על הסף. לגוף הבקשה, התובעות טוענות, כי סעיף הבוררות אינו חל שכן התביעה מבוססת על הסכם נוסף, שעליו חתמה הנתבעת ביום 2.7.14. כמו כן, התובעות טוענות כי מדובר במחלוקת לעניין תנאי התשלום אשר לגביה נקבע בפרק יא' להסכם, כי לא יחול סעיף הבוררות. עוד טוענות התובעות, כי יש לדחות הבקשה בשל "טעם מיוחד" הנעוץ בחוסר ההגינות העולה מכך שהנתבעת היא זו שבוחרת את זהות הבורר. בנוסף, התובעות טוענות כי יש לדחות הבקשה בשל העדר נכונות מצד הנתבעת לקיים הליכי הבוררות.

הנתבעת בתשובה לתגובה דוחה את טענות התובעות ובכלל זאת טוענת, כי הבקשה הוגשה בהזדמנות הראשונה וכי סעיף הבוררות חל על המחלוקת נושא התביעה.

האם הבקשה הוגשה "בהזדמנות הראשונה"