ת"א 51835-04-15

בבקשה שלפניי מבקשות הנתבעות כי התביעה אותה הגישה נגדן התובעת בהליך זה תסולק על הסף, וזאת בשל כך שהסעד המתבקש נגדן הפך, לטענתן, להיות סעד 'תיאורטי', שאינו ניתן לאכיפה.

בתביעה שהתובעת הגישה בתיק זה נגד הנתבעות, מתבקש בית המשפט להורות על אכיפת הסכם מכר אשר לטענת התובעת נכרת בין הצדדים, ואשר בו הוסכם כי נתבעות 1 ו-2 ימכרו לתובעת את מניותיהן בנתבעת 3. בכתב התביעה מתבקש בית המשפט להצהיר כי הסכם המכר הינו תקף ומחייב; למנות כונס נכסים על זכויות הנתבעות במניות לשם העברת המניות על שם התובעת; ולאסור על הנתבעות להעביר את המניות לצד שלישי אלא לתובעת בלבד. בשולי כתב התביעה צוין, כי לתובעת נגרמו נזקים כספיים כך שבמידה ולא ייעתר בית המשפט לאכוף על הנתבעות את קיום ההסכם, שומרת לה התובעת את זכותה לתבוע בנפרד פיצויים ונזקים שנגרמו לה בשל ניהול משא ומתן שלא בתום לב.

במסגרת כתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעות נטען על ידן, כי המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים לא הבשיל לכדי הסכם. לטענת הנתבעות, עניינה של התביעה בטיוטת הסכם בלבד, שאינה משקפת את המסוימות ואת גמירות הדעת הנדרשים לשם השתכללותו של חוזה. הנתבעות מדגישות את העובדה שעל גבי טיוטת ההסכם צוין במפורש כי מדובר ב"טיוטא" בלבד, וכי הטיוטא חסרת נספחים וגם אינה חתומה.

בבקשה לסילוק על הסף מושא החלטה זו נטען על ידי הנתבעות, כי המניות נשוא טיוטת ההסכם נמכרו זה מכבר לצד שלישי בלא שהתובעת פעלה למניעת ביצוע העסקה, וזאת חרף מודעותה של התובעת למשא ומתן שהתקיים בין הנתבעות לבין הצד השלישי. בין היתר הצביעו הנתבעות על הודעות שנשלחו לתובעת על אודות סיום הליכי המשא ומתן עמה ופתיחת משא ומתן עם הצד השלישי, עוד בטרם הוגשה תובענה זו. מכאן טענת הנתבעות, כי מדובר ב"מעשה עשוי" ועל כן לטענתן התביעה הפכה להיות 'תאורטית'.

מנגד טוענת התובעת, שאף אם נקשרה עסקה עם צד שלישי, אין בכך כדי לאיין למפרע הסכם מחייב, לשיטתה, שנכרת בינה לבין הנתבעות. נטען, שאף אם נמכרו המניות מתוך מחשבה מוטעית כי ההסכם שנכרת בין התובעת לבין הנתבעות אינו מחייב, אין בכך כדי להפוך את השאלה האם ההסכם שנכרת בין הצדדים לתביעה זו מחייב, לשאלה "תאורטית". לטענת התובעת, אין מניעה בנסיבות אלה לתת סעד הצהרתי לפיו הסכם המכר שנכרת בין התובעת לבין הנתבעות מחייב, ובשלב שני לדון בשאלת הסעד הראוי לתת בנסיבות העניין. לטענת התובעת, אין חולק על כך שכבר במועד חתימת ההסכם עם הצד השלישי הייתה מונחת בפני בית המשפט תביעת התובעת, ומכל מקום התובעת הודיעה לצד השלישי כי לשיטתה נכרת הסכם מחייב בינה לבין הנתבעות וגם צוין במכתב דבר הגשת התביעה בעניין. מכאן טענת התובעת, כי הנתבעות התקשרו עם הצד השלישי בהסכם נוגד תוך שהן מפרות את הסכם המכר שנכרת עם התובעת, ותוך מודעות לעמדתה של התובעת בדבר תוקף ההסכם.

בנסיבות אלה, ועל בסיס העיקרון כי "אין חוטא יוצא נשכר", טוענת התובעת כי אין לאפשר לנתבעות או לצד השלישי לזכות ביתרון כלכלי ממעשיהם באמצעות מחיקת התביעה על הסף. התובעת גם עומדת על כך שלא השתהתה בעת הגשת תביעתה, קל וחומר לא נעשה בתביעתה שימוש לרעה בהליכי משפט, והיא פעלה באופן סביר בניסיונותיה להגיע להבנות מוסכמות עם הנתבעות טרם נקיטת הליכים משפטיים.