ת"א 51771-02-14 הלל יזמות אספרסו בר (2001) בע"מ ואח' נ' זידנברג ואח'

החלטה זו עניינה בבקשה שהגישו הנתבעים שכנגד ביום 1.10.14, לביטול פסק הדין שניתן כנגדם בהעדר הגנה ביום 18.9.14. לבקשה הנ"ל הוגשו תגובה, וכן תשובה לתגובה, מלווים בתצהירים ובראיות שונות.

לאחר עיון בכל מה שהוגש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין פסק הדין שניתן כנגד הנתבעים שכנגד להתבטל מחובת הצדק, וזאת מן הטעמים שייאמרו להלן.

בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה טענה התובעת שכנגד שכתב התביעה שכנגד הוגש לביהמ"ש ביום 22.6.14 והומצא לנתבעים שכנגד כדין ביום 29.6.14. התובעת שכנגד אף צירפה אישורי מסירה בקשר להמצאה שבוצעה על ידיה לב"כ הנתבעים במועד הנ"ל. ברם, עיון בתיק ביהמ"ש מעלה שביום 22.6.14 הוגש כתב התביעה שכנגד לתיק ביהמ"ש כבקשה בלבד, ומבלי ששולמה עליו האגרה הנדרשת. תקנה 2 (ג) ותקנה 2(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות) תשס"ז-2007 קובעות כי "לא יזקק בית משפט לכל הליך, אלא אם כן שולמה האגרה החלה...", וכי "הליך שלא שולמה בו האגרה... לא יקובל לרישום...", לפיכך, ובהתאם לאמור בתקנות אלה, אין לראות ביום 22.6.14 את המועד שבו הוגש כתב התביעה שכנגד לתיק. עפ"י רישומי נט המשפט, האגרה בגין התביעה שכנגד שולמה לבסוף ביום 2.7.14, וכתב התביעה שכנגד נקלט ככזה ברישומי ביהמ"ש רק ביום 3.7.14.

בנסיבות אלה, אין לייחס משמעות למה שהומצא (או לא הומצא) ביום 29.6.14. הווה אומר, בין אם בתאריך הנ"ל הומצא לב"כ הנתבעים שכנגד כתב התביעה שכנגד במלואו, ובין אם הומצא לו באופן חלקי בלבד, המצאה זו אינה יכולה להיחשב המצאה כדין, מאחר וטרם הוגש כתב תביעה שכנגד כדין לביהמ"ש, שהרי תקנה 20 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת מפורשות שאת המצאת כתב התביעה יש לבצע, עם הזמנה לדין, "בתכוף לאחר הגשתו". וודאי שבנסיבות אלה, שבהן כתב התביעה שכנגד לא הוגש כדין, גם לא ניתן היה לצרף למה שהומצא, הזמנה לדין, כהוראת התקנות.

בנסיבות אלה איני נדרש גם להכריע בשאלה האם ביום 29.6.14 כבר היה לב"כ הנתבעים שכנגד ייפוי כוח לייצג גם את הנתבעים שכנגד 2-4 ולקבל בעבורם כתבי בי דין (שהרי בייפויי הכוח נרשם שהם נחתמו ביום 24.3.14), או שמא, ייפויי הכוח הללו נחתמו רק ביום 24.9.14 (ומועד החתימה שנרשם בייפויי הכוח הינו טעות סופר גרידא, ותו לא) ולפיכך, לכל היותר יכול היה ב"כ הנתבעים שכנגד באותו המועד לקבל כתבי בי דין רק בעבור נתבעת 1.

הנה כי כן, המצאה כדין לא בוצעה ביום 29.6.14.

התובעת שכנגד טוענת, שלכל הפחות יש להחיל את "כלל הידיעה" על הנתבעים שכנגד כבר מיום 29.6.14, ולא רק מהמועד שבו הנתבעים שכנגד טוענים כי הייתה להם ידיעה – אמצע ספטמבר 2014, אך איני מקבל טענה זו. הפסיקה נוטה לצמצם את השימוש ב"כלל הידיעה", וגם עפ"י הגישה המסתפקת לעתים בידיעה, כתחליף להמצאה כדין, "הכרח הוא להוכיח כי נתקיימה ידיעה בפועל ולא ידיעה בכוח; ידיעה של מלוא הפרטים ולא ידיעה חלקית ומקוטעת; ידיעה שאינה שנויה במחלוקת וידיעה ממשית ורלבנטית. בהתקיים ספק בשאלת הידיעה, ברי לכולי עלמא כי אין להתבסס עליה ויש למנות את המועדים מעת ההמצאה כדין" [רע"א 11286/05 זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע"מ (פסקה 6 והמובאות שם; פורסם בנבו); וראו גם רע"א 1531/14 אבו דעוף נ' אבו דעוף (פסקה 9 והמובאות שם; פורסם בנבו)]. במקרה דנן, כל שהצליחה התובעת שכנגד להוכיח הינה כי לאור הבקשות שהוגשו וההחלטות שנתקבלו בביהמ"ש בקשר לכך, לנתבעים שכנגד הייתה ידיעה מוקדמת על כוונה להגיש כתב תביעה שכנגד עד ליום 29.6.14. לעומת זאת, היא לא הצליחה להוכיח שהמציאה לנתבעים שכנגד במועד הנ"ל את כל כתב התביעה שכנגד. בעניין זה יש להדגיש שכתב התביעה שכנגד, על נספחיו, כולל למעלה מ 70 עמודים. הנתבעים שכנגד טענו שמה שנמסר להם במועד הנ"ל היה מעטפה קטנה עם 3 עמודים בלבד של מה שנחזה היה להיות כתב תביעה. בתגובה לטענה זו טענה התובעת שכנגד כי המעטפה מזויפת, אך טענה זו לא נתמכה בשום ראיה. אל מול טענת התובעת שכנגד עומד תצהיר ב"כ הנתבעים ותצהיר של עו"ד נוסף ממשרדו וכן צילום של שני צדי המעטפה(ראו המצורף לתשובה לתגובה), ובמצב זה, ניתן לומר, שלכל הפחות, לביהמ"ש נותר ספק גדול מה בדיוק הומצא באותו מועד.

אין לפניי טענה כי התובעת שכנגד ביצעה המצאה נוספת לנתבעים שכנגד לאחר יום 29.6.14, ולאחר שכתב התביעה שכנגד נתקבל כדין בביהמ"ש. אמנם התובעת שכנגד טוענת כי התובעים יכולים היו לדעת על כתב התביעה שכנגד בכל רגע נתון לאחר שנתקבל כדין, אלא שכאמור, לצורך השימוש ב"כלל הידיעה" לא די בטענות על ידיעה בכוח, אלא יש להוכיח ידיעה בפועל, ברורה, ממשית וכוללת, וידיעה כזו לא הוכחה במקרה דנן. אל מול טענה זו עומדת גרסת הנתבעים שכנגד, ולפיה בא כוחם הוציא עותק מלא ושלם של כתב התביעה שכנגד רק באמצע חודש ספטמבר 2014, לאחר פגרת הקיץ. בהמשך לכך, טוען ב"כ הנתבעים שלאחר שהוציא עותק כנ"ל, הוא התכוון להגיש לביהמ"ש הבהרה לגבי מצב ההמצאה של כתב התביעה שכנגד ובהתאם לכך, בקשה לקציבת מועד להגשת כתב ההגנה שכנגד, אלא שבטרם היה סיפק בידיו לעשות כן, כבר הוגשה הבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה (ביום 17.9.14), וניתן פסק הדין (ביום 18.9.14).

סיכומם של דברים, המצאה כדין לא בוצעה עד היום, וידיעה בפועל, רלוונטית ומלאה הוכחה רק ממחצית חודש ספטמבר 2014. פועל יוצא מכך הוא, שגם אם נחיל במקרה זה את "כלל הידיעה", המועד המוקדם ביותר שבו היה על הנתבעים שכנגד להגיש את כתב הגנתם היה באמצע חודש אוקטובר, אלא שביום 18.9.14 כבר ניתן נגדם פסק הדין בהעדר הגנה, ולפיכך, הבקשה שהגישו הייתה הבקשה דנן, לביטול פסק הדין.