ת"א 51771-02-14 הלל יזמות אספרסו בר (2001) בע"מ נ' זידנברג ואח'

1.החלטה מאוחדת בשתי בקשות מצד הנתבעים 2 ו- 3 (מ. מעוז בע"מ ואלפרד זיידנברג) ובבקשה נגדית מצד הנתבעים שכנגד, להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות למקרה בו תידחה תביעתו של הצד שמנגד, וזאת על יסוד סעיף 353א לחוק החברות.

2.מסגרת הדיון – תביעה ותביעה שכנגד המתבססות על הסכם מיום 12.8.2003 שנכרת בין התובעת לבין הנתבע 1 ובערבות הנתבע 3, שעיקר עניינו זיכיון להפעלת בית קפה, והסכם משלים מיום 3.6.2007 שהתייחס להחלפת בטחונות במסגרתו נכנסה לתמונה גם הנתבעת 2, שהיא עתה התובעת שכנגד.

3.תחילה אזכיר מושכלות יסוד, ולפיהן על הפרק בקשות הנתונות לשיקול דעת בית המשפט. בד בבד, נפסק פעמים לאין מספר, שאל לבית המשפט לשקול בקשות בכיוון הנדון, אם סבור הוא, שעיקר מטרתן, להכביד על התובע – ראה רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ, פורסם בנבו, 11.2.2009.

4.אשר לטענות הנתבעים 2 ו- 3 שביקשו ללמד על סבירות גבוהה לאי יכולת פירעון מצד התובעת ("הלל"), ולתגובתה. אינני בדעה שיש בסיס ממשי לחשש לאי יכולת פירעון מצד התובעת, ומעדיף אני להתבסס על תגובת התובעת, לרבות תצהיר מנהלה, מר יוסי שרף. בתמצית הדברים, מלמד תצהיר זה, על בעל דין המוסיף ומנהל פעילות עסקית נרחבת ועל תובעת המנהלת רשת בה סניפים לא מעטים ברחבי הארץ. מהתצהיר ניתן ללמוד אף על התרחבות עסקי התובעת ועוד. ואשר לטענות המבקשים – עצם קיומם של שעבודים רשומים, נושא שצוין בין נימוקי הבקשה, אין בו כדי ללמד על קשיים כלכליים, ומעל הצורך יוער, שבחיים העסקיים, שיעבוד לטובת תאגידים בנקאיים הינו חזיון נפרץ, הדבר מקובל ונפוץ, וללמוד כלאחר יד מקיומם של שעבודים על קשיים, לא ניתן. אף מהעובדה שמתנהלת תביעה אזרחית אחת נוספת כלפי התובעת לא יהיה נכון ללמוד על מסקנות נרחבות לחובתה, ולרבות בהיבטים הנוגעים למישור הסולבנטיות.

5.ומכאן, לבקשת התובעת במעמדה כנתבעת, כשמופנית בקשה זו כלפי התביעה שכנגד. מבחינת יכולת הפירעון, תמונת המצב ביחס לתובעת שכנגד, גבולית יותר: הנתבע 1, בעליה של חברת מעוז, בהליכי פשיטת רגל וההליכים כלפיו מעוכבים, וספק מה יכולתה הכלכלית של התובעת שכנגד. ואולם, בכגון דא, יש מקום גם לשיקולי מדיניות, כשבמוקד העובדה, שעל הפרק תביעות נגדיות, וחברה זו גם נתבעה על ידי התובעת (הלל). במצב בו על הפרק תביעות נגדיות, על בית המשפט להיזהר ביחס לבקשות להפקדת ערובה ממתן החלטות שיובילו להליך המתנהל מלכתחילה במתכונת שאינה מאוזנת. מצב בו סבורים שני בעלי דין לתבוע זה את זה, אך, בשל קושי אפשרי להפקדת ערובה, נחסמת דרכו של אחד מבעלי הדין לתבוע נגדית את חברו, לוקה בחוסר איזון ממנו רצוי, ככל האפשר, להימנע. ואף אילו נעתרתי לבקשה, לא היה בכך כדי לחסוך סיכון להלל מפני הוצאות משפט: ממילא עליה יהא לשאת בסיכון הנובע מהחלטתה היא, לתבוע את מעוז, ובסופו של דבר זהו אותו הליך.

6.דומה, מבקש כל אחד מבין הצדדים לחסום את דרכו של הצד שמנגד באמצעות טענות בדבר היכולת לשאת בהוצאות במקרה בו תידחה התביעה, אך כל צד שנחפז לטעון כנגד חברו לקשיים כלכליים, סבור בעצמו, שכדאי לו לתבוע את חברו, ומן הסתם, מתבססת תביעה זו על ההנחה שיש לנתבע(ים) שמנגד כסף שממנו ניתן לגבות את פסק הדין, בהינתן שאותו צד שתבע, לבסוף גם זכה. ורק כשגילה כל אחד מהצדדים שהצד הנגדי גם תובע אותו, סבר לטעון שאין לשני כספים, ואם כן, ישאל השואל, מה טעם בתביעה כלפי מי שאין בידיו כספים. ומופנים הדברים, סימטרית, כלפי כל אחד משני הצדדים. כלל ועיקר: מהליך בו מותר לתובע לתבוע, אך במקביל מורה בית המשפט לצד השני להפקיד ערובה, ונחסמת דרכו מתביעה נגדית, יש, ככל הניתן, להימנע, בשל חוסר האיזון הגלום בו.

סוף דבר, הבקשות נדחות. כל צד ישא בהוצאותיו בבקשה זו.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"ה, 29 יוני 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: