ת"א 51743-10-15 אילוז נ' אלבכרי

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 26/10/15 הגיש התובע כנגד הנתבע תביעה כספית על סך 133,374 ₪ בגין ליקויים שנמצאו בעבודת השיפוצים שביצע הנתבע אצל התובע ולא תוקנו. סכום התביעה מורכב מעלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת מהנדס בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 8/3/10 וכן 10,000 ₪ בגין סבל ועוגמת נפש.

2.כתב התביעה והזמנה לדין הומצאו לאשתו של הנתבע ביום 29/10/15. לבקשת ב"כ התובע ניתן ביום 29/11/15 פסק דין בהעדר הגנה.

3.ביום 3/12/15 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. נטען כי פסק הדין נתבקש וניתן טרם זמנו ולכן יש לבטלו מחובת הצדק. עוד נטען כי מדובר בחוב בר תביעה בהליך פשיטת הרגל אותו עבר הנתבע ובמסגרתו קיבל הפטר. מדובר בתיק פש"ר 43082-03-11 במסגרתו ניתן צו כינוס ביום 11/4/11. לבקשה צורף כתב הגנה בו נטען כי התביעה הוגשה בשיהוי בלתי סביר של 6 שנים , אשר גרם לנזק ראייתי.

4.ביום 6/1/16 הוגשה תגובת התובע המתנגד לביטול פסק הדין. נטען כי פסק הדין ניתן כדין. נטען כי הנתבע לא צירף דין וחשבון אותו הגיש במסגרת תיק הפש"ר המוכיח כי החוב דנן הוכלל על ידי הנתבע במסגרת רשימת חובותיו. נטען כי בדיקה שנערכה העלתה כי הדבר לא נעשה. נטען כי כיוון שהנתבע לא פעל בהתאם לסעיף 17 (א)(2)(ב) לפקודת פשיטת הרגל, בכל הנוגע להגשת פירוט החבויות ופרטי הנושים, יש לדחות את טענתו לפיה הופטר מהחוב על הסף. עוד נטען כי גם אם הנתבע היה מכליל את החוב לתובע ברשימת החובות, לא היה הנתבע זכאי לקבל הפטר מחוב זה כיוון שמדובר בתביעה לדמי נזק בלתי קצובים בהתאם לסעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל.

5.ביום 13/1/16 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. נטען כי התובע לא תבע את הנתבע לפני שהנתבע הגיש בקשת פשיטת רגל ולכן באותה עת לא היה חוב פסוק עליו היה על הנתבע להצהיר עוד נטען כי גם אם הנתבע לא הצהיר על החוב, דבר הגשת הבקשה לפשיטת רגל פורסם והיה על התובע להגיש תביעת חוב במועד הקבוע בחוק. נטען כי התביעה אינה תביעה לדמי נזק בלתי קצובים אפילו לגרסת התובע עצמו שהגדיר את התביעה כתביעה לסכום קצוב בסך של 133,374 ₪.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק כפי שיפורט להלן.

7.אין בתגובה מענה של ממש לטענת הנתבע לפיה פסק הדין ניתן טרם זמנו. כיוון שכתב התביעה נמסר לנתבע ביום 29/10/15, מתחילה ספירת 30 הימים ביום 30/10/15. היום ה – 30 לפי אותה ספירה, הוא 28/11/15. כיוון שיום זה הוא יום שבת, היום ה – 30 נדחה ליום ראשון שלאחריו 29/11/15, שהוא היום האחרון בו יכול היה הנתבע להגיש כתב הגנה. כיוון שפסק הדין ניתן ביום 29/11/15, נפל פגם בדמות מתן פסק הדין טרם זמנו ויש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

8.לשלמות התמונה אציין כי גם אלמלא מסקנתי לפיה יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, הייתי מורה על ביטול פסק הדין בהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט. מדובר על פני הדברים בתביעה שהוגשה בשיהוי מופלג. עבודות השיפוץ בוצעו במחצית השנייה של שנת 2009 ובמחצית הראשונה של שנת 2010. חוות הדעת עליה מבוססת התביעה נערכה ביום 7/11/10. חרף האמור לעיל, הוגשה התביעה רק ביום 26/10/15 מבלי שניתן לשיהוי זה כל הסבר במסגרת כתב התביעה. ברי כי שיהוי שכזה גורם לנתבע נזק ראייתי של ממש.