ת"א 51742-11-12 מעדני יחיעם (1993) בע"מ נ' א.מ. סולטאן בע"מ ואח'

בפניי תביעה כספית על סך 230,438 ₪ שהגישה התובעת, חברה שעוסקת בייצור ומסחר במוצרי בשר ונקניקים, נגד ארבעת הנתבעים. על פי הנטען בתביעה, נתבעת מס' 1 הינה חברה בע"מ שהתקשרה עם התובעת בהסכם להפצת מוצריה (להלן: "החברה"), נתבעים 2 ו- 3 חתומים על כתב ערבות בו ערבו באופן אישי להתחייבויות החברה (נתבע מס' 2 ייקרא להלן "אחמד" ונתבעת מס' 3 תיקרא להלן "פדווא") ונתבעת מס' 4 הינה חברה בע"מ שמחשבונה נמסרו לתובעת שיקים לשם סילוק חוב החברה (להלן: "פ.א. שיווק").

בתביעה נטען, כי בתאריך 18.2.10 נחתם הסכם הפצה בין התובעת לבין החברה, לפיו אמורה החברה לספק לתובעת שירותי הפצה למוצריה באזור הפצה שנקבע בין הצדדים וכי החברה תרכוש ותמכור את מוצרי התובעת ללקוחות הפרטיים. תמורת המוצרים שיסופקו תשולם על ידי החברה בתנאי תשלום של "שוטף + 60". בהסכם נקבע עוד כי הפרת תנאי התשלום במועד הינה הפרה יסודית של ההסכם.

עוד נטען, כי אחמד ופדווא חתמו על ערבות אוטונומית בלתי מותנית ובלתי חוזרת ללא הגבלת סכום להבטחת התחייבויות החברה. לתביעה צורף כתב הערבות ואף צילומים של תעודות הזהות של שני הערבים.

לפי התובעת, בתמורה למוצרים שסופקו לחברה, ובשל אי תשלום ואי מילוי התחייבויותיה של החברה, הצטבר חוב בסך 409,000 ₪ נכון לתאריך 30.8.11. לצורך סילוק אותו חוב, נחתם בין התובעת לבין החברה ואחמד "הסכם תשלום" בו נקבע הסדר תשלומים לסילוק החוב וגם הוסכם על אופן המשך הפעילות בין הצדדים. דא עקא, לא רק שהנתבעים לא כיבדו את ההסכם שגובש, כך טוענת התובעת, אלא שהמחאות שנמסרו לתובעת לצורך סילוק החוב מחשבונם של החברה ושל פ.א. שיווק, לא כובדו.

בהתאם לכרטסת המרכזת של החברה, עמדה יתרת חובה נכון לתאריך 20.5.12 על סך 230,438₪, שהוא סכום התביעה. יצוין, כי הן הכרטסת, הן הסכם התשלום והן העתקי ההמחאות צורפו לכתב התביעה.

החברה ואחמד לא התגוננו בפני התביעה וכתב ההגנה היחיד שהונח בפניי היה מטעם פדווא ופ.א. שיווק. משכך, ניתן בתאריך 10.12.13 פסק דין בהעדר נגד החברה ונגד אחמד.

בכתב ההגנה מטעמם, העלו הנתבעים 3 ו- 4 בין יתר טענותיהם, טענה בדבר העדר עילת תביעה נגד פ.א. שיווק שלטענתם הייתה אמורה להיות הזכיינית להפצת מוצרי התובעת באזור ההפצה הרלוונטי (אזורי המשולש) ולצורך משיכת סחורה לה ועבורה בלבד, מסרה את השיקים המצורפים לתביעה לידי התובעת.

לדידם, פ.א. שיווק עבדה עם התובעת על בסיס מזומן בלבד, והשיקים הנ"ל לא נמשכה בעדם כל תמורה. נטען, כי פ.א. שיווק פנתה מספר רב של פעמים לתובעת לקבל שיקים אלה לידיה בחזרה, לרבות פנייה בכתב מתאריך 30.10.12.