ת"א 51664-11-14 ירום-ברלב ואח' נ' רוטגולץ ואח'

בקשת המבקשת (התובעת) לדחיית עיון בתמלילי הקלטות המצויות ברשותה.

עסקינן בתביעה לתשלום שכר טרחת מתווכת במקרקעין. התובעת טוענת כי ברשותה הקלטות של צד ג', מי שהיו הנתבעים 3 ו-4 בתביעה המקורית, ובדיון ביום 30.4.2015 הוסכם למוחקם מכתב התביעה. לטענתה תוכן ההקלטות שבידה יש בו כדי לסתור חלק מטענות המשיבים (הנתבעים) כפי שבו לידי ביטוי בכתב הגנתם ולפיכך מבקשת היא לדחות את העיון בתמלילי ההקלטות עד אשר יוגשו תצהירי העדות הראשית.

העיקרון המנחה לעניין גילוי מסמכים ועיון בהם הוא כי יש לאפשר גילוי מרבי ורחב ככל הניתן של מידע רלוונטי. עקרון זה מגביר את ההגינות הדיונית והיעילות השיפוטית ומאפשר להגיע לחקר האמת [רע"א 7802/10 עמירם גרופ יזום נ' קרל אופנת גברים ( 15.8.2012)]. נקודת המוצא היא כי יש להעדיף את זכות העיון על פני מניעתה, והגבלתה תתקיים במקרים חריגים בלבד. החריגים לכלל זה עשויים להיות מקרים בהם עומדת למבקש טענת חיסיון וכן מקרים בהם קיים חשש כי גילוי מוקדם עלול לשבש את ראיותיו של התובע ואף לפגוע בחשיפת האמת [רע"א 4249/98 סוויסה נ' הכשרת הישוב-חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1) 515 (1999)].

עיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, והגעתי לכלל מסקנה כי המקרה דנן אינו חוסה תחת אותם מקרים חריגים ומכאן שאינו מצריך את הגבלת זכות העיון.

המבקשת לא צירפה לבקשתה את ההקלטות בהן עסקינן או את תמליליהן. בסעיפים 2 ו-3 לבקשה לא מצאה לנכון התובעת לפרט במה שונה תוכן הקלטות מגרסת ההגנה. הבקשה כולה לא נתמכה בתצהיר. בסעיף 23 לכתב התביעה ציינה התובעת כדלקמן: "בידי התובעת קיימת הקלטה אשר מוכיחה כי הקונים ידעו על הבית מהתובעת ואף נכנסו לבית בזמן שהיו שלטים של התובעת בבית". הא ותו לא.

אמנם נכון, גרסת הנתבעים בכתב הגנתם (סעיף 42) היא כי התובעת מעולם לא עדכנה אותם כי הראתה לקונים את הבית מושא התביעה, בתקופת הבלעדיות או אחריה. ועם זה, על-פניו נראה כי הערך הראייתי (Probative Value) הטמון בהקלטות, שכאמור לא הועמדו לעיון בית המשפט, אינו גבוה, ולא נראה כי חשיפתן תוביל לשיבוש הראיות או תמנע את גילוי האמת, באופן שיצדיק דחיית העיון בהן. לא רק שלכל היותר עניין לנו בעדות שמיעה (שכן ההקלטות, על פי הנטען, אינן של דברי הנתבעים אלא של קוני הנכס), ולא זו בלבד שעסקינן בעדות שספק רב אם ביכולתה לבסס את מודעות הנתבעים למעורבותה הנטענת של התובעת בעסקה, הסיכון שצד למשפט ייצור גרסת בדים לאחר חשיפתו לראיות הצד שכנגד קיים כמעט בכל תביעה אזרחית ואין בו כשלעצמו כדי לאפשר סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל [רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (15.8.2010)]. ממילא, הלכה היא כי גם בסיטואציות גבוליות ראוי להעדיף גילוי מסמכים ועיון מוקדם בהם [רע"א 5756/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' פי.אד בע"מ (21.1.2007)].

זאת ועוד, בפסיקת בתי המשפט מסתמנת מגמה המעודדת בעלי דין להעלות גרסה ברורה ומלאה כבר בשלב כתבי הטענות [ראו: רע"א 9288/07 גאזי איוב נ' שפיגל צבי, פסקה ח' (פורסם בנבו, 7.11.2007) (להלן – עניין גאזי איוב); דודי שוורץ, סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות 261 (התשס"ז)]. היה ולאחר חשיפת ההקלטות ישנו המשיבים את גרסתם בכדי להתאימה לאמור בהקלטות כפי שטוענת המבקשת, ניתן יהיה להסיק מכך מסקנות בדבר מהימנותם.

עוד טוענת המבקשת כי עומדת לה טענת חיסיון שכן ההקלטות האמורות הוקלטו על-ידה לצורך הדיון וכהכנה למשפט. טענה זו יש לדחות בשתי ידיים. ההקלטות הוקלטו בזמן אמת ולא בשלב ההכנה למשפט, וממילא מעוניינת התובעת לעשות בהן שימוש ראייתי. רצונה של התובעת לדחות את מועד השימוש הראייתי בהקלטות אינו מקנה לה זכות לאחוז בטענת חיסיון בשלב הגילוי המוקדם. (ראו: עניין גאזי איוב, פסקה ז').

התוצאה

לאור כל האמור לעיל דין הבקשה להידחות וכך אני עושה. המבקשת תמציא למשיבים את כלל המסמכים המופיעים בתצהיר גילוי המסמכים מיום 22.3.15 וביניהם את תמלילי ההקלטות, והכול לא יאוחר מיום 7.9.2015.