ת"א 51642-05-11, 29967-05-13 חלפון ואח' נ' מלכה ואח

ביום 30.3.14 ניתן פסק דין במסגרת ת"א 29967-05-13 המחייב את הנתבעת בתשלום מלוא סכום התביעה, זאת לאחר שלא הוגש מטעמה כתב הגנה.

הנתבעת פתחה ראשונה בהליך כנגד התובעים, במסגרת ת"א 51642-05-11 זאת בטענה כי בשנת 1982 ובהמשך בשנת 2010 הרחיבו ושיפצו את ביתם תוך חדירה לשטחה של הנתבעת ואף יצירת מפגעים, בגין אלו עתרה לחיובם בתשלום פיצוי.

כשנתיים מאוחר יותר, הגישו התובעים נגד הנתבעת כתב תביעה במסגרת ת"א 29967-05-13. בכתב התביעה טענו כי הנתבעת ובעלה המנוח ביצעו בשנות ה- 80 של המאה הקודמת פעולות בניה שונות כאשר בנייתם נשענת על הקונסטרוקציה של בית התובעים וגורמת להם לנזקים. כמו כן, לטענת התובעים, פלשו הנתבעת ובעלה המנוח לשטחי הרכוש המשותף. על פי כתב התביעה, הנתבעת ובעלה תבעו וקיבלו פיצוי מחברת הבטון, זאת בגין הסדקים שהופיעו בבניה, אולם תחת תיקון המצב, שלשלו את הכסף לכיסם מבלי לטפל בבעיה שיצרו. התובעים טענו כנגד הנתבעת ובעלה כי גרמו להם למטרד, השיגו גבולם, הפרו חובות חקוקות והתרשלו בפעולות שביצעו ועתרו לחיובם, בין היתר, בתשלום עלות תיקון המצב, בהסרת הבניה שבוצעה בניגוד להיתר וכן חיובם בפיצוי בגין המטרד ליחיד וירידת הערך שנגרמה לתובעים, לטענתם.

ההליך השני, כאמור, הסתיים בפסק דין אשר ניתן נגד הנתבעת, כאמור, לאחר שזו לא הגישה במועד כתב הגנה.

לפניי בקשה לביטול פסק הדין.

לטענת הנתבעת, לא הגישה כתב הגנה מטעמה שכן תלויה היתה בחוות דעת מומחה בתיק האחר, שנמסרה לה באיחור רב. המבקשת, אישה קשישה, מסרה כי בעלה נפטר והיא נאלצה להתמודד עם תחלואיה שלה ועל כן איחרה בהגשת כתב ההגנה.

הנתבעת טענה כי סיכוייה בהליך גבוהים, מה גם שהיא זו שהחלה ראשונה בהליך כנגד התובעים, זאת במסגרת ת"א 51642-05-11. הנתבעת הפנתה לקביעת המומחה מטעם בית המשפט אשר מונה במסגרת ת"א 51642-05-11, כי התובעים חרגו משטחם אל תוך שטחה שלה. לבקשתה צירפה הנתבעת כתב הגנה.

התובעים מתנגדים לביטול פסק הדין בטענה כי הנתבעת מודה כי קיבלה לידיה את כתב התביעה אך במשך חודשים לא הגישה כתב הגנה וגם לא בקשה להארכת המועד. התובעים טענו כי לנתבעת אין כל סיכוי להתגונן מפני התובענה ועל כן, אין כל טעם בביטול פסק הדין.

ביטול מחובת הצדק אינו מוצדק, בנסיבות העניין, שכן החלטות בית המשפט הומצאו לנתבעת ואין על כך עוררין. עיון בתיק מלמד כי אף הבקשה למתן פסק דין בהעדר הומצאה לנתבעת ונתבקשה תגובתה, זאת בחריג, ולאור העובדה שהדיון בשני התיקים אוחד. ב- 23.12.13 ניתנה לנתבעת האפשרות להגיב לבקשה בתוך 20 ימים.

בתאריך 3.2.14 הודיע ב"כ הנתבעת כי טרם הוגשה חוות דעת המודד אשר מונה בתיק האחר ועל כן נבצר מן הנתבעת להגיש כתב הגנה.

בחלוף חודש, ביום 4.3.14, משלא הוגש כתב הגנה, ניתנה החלטה כי על הנתבעת להגיש כתב הגנה בתוך 14 ימים אחרת תינתן החלטה בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

הנתבעת לא הגיבה לכך.

ביום 18.3.14 עתרו התובעים, בשנית, למתן פסק דין בהעדר הגנה וביום 30.3.14 ניתן פסק הדין כמבוקש.