ת"א 51636-05-10 ז' ואח' נ' ז'ואח'

1.לבקשת המשיבים ניתן ביום 7.9.2014 על-ידי הרשם הבכיר זיתוני צו עיקול זמני במעמד צד אחד, על זכויות המבקש בנכס מקרקעין, אשר הוגבל לסכום של 300,000 ₪, בכפוף להמצאת התחייבות עצמית והפקדת עירבון בסך 5,000 ₪, להבטחת פיצוי בגין כל נזק שייגרם על ידי העיקול אם התביעה תידחה או שיפקע צו העיקול מסיבה אחרת. סכום העירבון הופקד ביום 15.9.2014.

בהחלטתי מיום 23.11.2014 דחיתי את בקשת המבקש לביטול צו העיקול הזמני, אך הוריתי כי צו העיקול שניתן יעמוד על כנו בכפוף להקטנתו לסך 150,000 ₪ ולהפקדת עירבון נוסף בסך 45,000 ₪.

משהודיעו המשיבים כי אין בכוונתם להפקיד את העירבון הנוסף, הוריתי ביום 22.12.2014 על ביטול צו העקול שניתן ביום 7.9.2014. קבעתי כי העירבון בסך 5,000 ₪ יוחזר למשיבים במידה ועד ליום 21.1.2015 לא תוגש בקשה בעניין זה על-ידי המבקש.

2.המבקש הגיש בקשה לחילוט העירבון בסך 5,000 ₪, על-פי תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בבקשה נטען כי הגשת הבקשה לעיקול זמני לא הייתה סבירה, מאחר והוגשה בחלוף למעלה מארבע שנים ממועד הגשת התביעה, וכי היא הסבה למבקש נזק שהתבטא בהוצאות משפטיות.

בתשובת המשיבים נטען כי לא מתקיימים התנאים שנקבעו בתקנה 371 לשם חילוט העירבון, וכי המבקש לא הצביע על ראשית ראיה לנזק שנגרם לו כתוצאה מצו העיקול הזמני.

בהחלטה מיום 13.1.2015 איפשרתי למבקש להשיב לתשובת המשיבים עד ליום 15.2.2015, אולם הוא לא עשה כן.

3.בתקנה 371(א) לתקנות נקבע (ההדגשות הוספו - א"ג):

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות הענין; חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם".

בפסיקה נקבע כי מטרות הפקדת העירבון וחילוטו הינן הרתעת תובעים מפני הגשת בקשות מטעמים פסולים ומתן אפשרות לגבייה מהירה של פיצוי בגין נזקים שנגרמו למי שאליו מופנה הצו. חילוט העירבון יהא רק בנסיבות שבהן הבקשה למתן צו זמני לא הייתה סבירה. אין החילוט מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם, להבדיל מעצם קיום הנזק, שזאת על המבקש להוכיח. על המבקש לחלט עירבון להוכיח שנגרמו לו נזקים או הוצאות וכן להביא כמות מינימלית של ראיות להוכחת גובה הנזק. החילוט לא נועד להבטיח את הוצאות ההליך אלא את כיסוי נזקי הסעד הזמני. נקבע כי אפילו התקיימו כל התנאים שבתקנה 371(א), אין פירוש הדבר חילוט אוטומטי של העירבון והדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט על-פי הראיות שהובאו בפניו.