ת"א 51617-11-12 אסדי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

התובע, יליד שנת 1971, היה מעורב בתאונה ביום 10.2.09. תביעה זו, המוגשת לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן "החוק"), הינה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב התאונה.

בכתב התביעה נטען כי התאונה ארעה עת ניסה התובע להחליף גלגל ברכבו, לצורך המשך נסיעה, כאשר תוך כדי הוצאת הגלגל מתא המטען, דלת התא נסגרה על ראשו וגרמה לפגיעתו.

אין טענה לנכות צמיתה עקב התאונה.

הנתבעת הכחישה את אירוע התאונה ואת הנזקים הנטענים וביקשה לדחות את התביעה.

הצדדים הסמיכוני ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4(ג) לחוק הפלת"ד, עם אפשרות לדחיית התביעה.

התובע טען בתצהיר עדות ראשית שהגיש כי, ביום התאונה הוא עזר לחברו, בשם ביטאר סאלח, בעל משחטה בכפר מכר ובעלים של הרכב אשר במהלך השימוש בו אירעה התאונה. הוא ביקש להחליף גלגל ברכב, פתח דלת תא המטען ובזמן שהיה עם הראש "למטה", נטרקה דלת התא הכבדה על ראשו מאחור ודחפה אותו לחלק התחתון של כנף שמאל אחורי, דבר שגרם לפגיעתו.

לאחר התאונה הובהל התובע אל בי"ח גליל מערבי בנהריה, שם אובחן אצלו חתך במצח משמאל באורך 3 ס"מ, אשר טופל ע"י חיטוי והדבקה.

בסיכומיו טען ב"כ התובע כי החתך שנגרם עקב התאונה הותיר צלקת אצל התובע לכל החיים וכי בעקבות התאונה סבל התובע מכאבי ראש וסחרחורות ונאלץ להיעדר מעבודתו מעל 20 ימים. (בתצהיר נטען ל- 11 ימי היעדרות) הוא הפנה לתלושי השכר של חודשים פברואר ומרץ 2009 בהם עבד 11 ו- 13 ימים לעומת חודשים אפריל ומאי 2009 בהם עבד 25 ימים. בגין הפסדי שכר נתבקש פיצוי בסך של 6,000 ₪. בגין כאב וסבל ב"כ התובע עתר לפיצוי בסך של 5,000 ₪ ופיצוי דומה בגין הוצאות רפואיות ואחרות שנגרמו בשל התאונה.

מנגד, ביקש ב"כ הנתבעת לדחות את התביעה, אלה טעמיו לכך :

התובע לא הוכיח שנסע ברכב המבוטח והמבוטח, אשרף ביטאר (אחיו של סאלח ביטאר), הכחיש שהרשה את הנסיעה ברכב (תנאי הקבוע בסעיף 3 בפוליסת הביטוח (הוגשה וסומנה נ/1).

התובע לא הוכיח שמדובר בתיקון דרך העונה על הגדרת תאונת דרכים והפנה לגרסה בתצהיר לעומת הודעת התובע במשטרה, לפיה הוא נפגע כהולך רגל ופרטי הנהג חסרים (ההודעה והאישור הוגשו וסומנו נ/2 ו- נ/3). עוד נטען שהתובע לא טען ולא הוכיח שהייתה תקלה ברכב או תקר בגלגל, לא הוכח שמדובר באירוע פתאומי ולא ברור היכן אירעה התאונה, אם בבית או בכביש.