ת"א 51616-05-12 תיתי נ' המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ ואח'

1.התובע, מורה יליד שנת 1972, הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מאירוע שהתרחש ביום 30.5.07 התובע טוען לקיומה של נכות.

נשמעו ראיות הוגשו סיכומי טענות הצדדים בשאלת האחריות בלבד.

2.מרבית העובדות בתיק זה אינן שנויות במחלוקת.

א.בעת התרחשותו של האירוע וכן כיום, התובע משמש כמורה לחינוך גופני בבית ספר המקיף בבענה המופעל על ידי הנתבעת1.

ב.ביום 30.5.07, השתתפו תלמידי בית הספר ביום ספורט וכיף אצל הנתבעת 2 (אשר נמחקה לבקשת התובע מאחר ולא בוצעה לה המצאה).

ג.לפעילות יצאו תלמידי החטיבה העליונה של בית הספר, בליווי מורים. לא צורפו אנשי אבטחה נוספים מטעם בית הספר.

ד.משהגיעו למקום, התברר כי במקום נוכחים תלמידים של בית ספר נוסף מעין מאהל. זאת, בניגוד לידיעת המנהל וצוות המורים כי הם אמורים להיות בית הספר היחיד במקום. כשהתגלה דבר נוכחות בית ספר נוסף, החליט המנהל בכל זאת לקיים את הפעילות, לאחר שהובטח על ידי הנתבעת 2 הפרדה בין בתי הספר.

ה.לקראת תום יום הפעילות התפתחה קטטה בין חלק מתלמידי בתי הספר. מורי בית הספר וביניהם התובע יצאו מפעילות באולם הספורט להפריד בין התלמידים.

ו.כאשר עמד התובע בין התלמידים נזרקה עליו אבן, אשר פגעה בראשו. האבן נזרקה מאזור היציאה ממתחם הפעילות. אין מחלוקת בין הצדדים כי את האבן זרק תלמיד של בית הספר השני. התובע מעיד כי פרק זמן לאחר מכן הגיעו אליו נציגים במעין מאהל לקיים סולחה.

ז.התובע פונה מן המקום לקבלת טיפול רפואי, בעזרת רכב פרטי אשר שימש את אחד התלמידים לצורך הגעה לפעילות.

3.במקרה אשר לפני אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע נפגע כתוצאה ממעשה עברייני אשר בוצע על ידי צד ג', תלמיד של בית ספר אחר.

שאלת אחריותו בנזיקין של נתבע כלפי התובע, לנקוט אמצעי זהירות למניעת פגיעה ממעשה עברייני של צד ג', נדונה בהרחבה בע"א 3510/99 ולעס נ. אגד- אגודה שיתפוית לתחבורה בישראל פד"י נה(5) 826. שם נדון מקרה בו המערער אשר המתין לאוטובוס בתחנה המרכזית בירושלים, הותקף על ידי אדם אחר. פסק הדין עוסק בשאלת אחריותה של חברת אגד, מפעילת התחנה המרכזית, כלפי המערער שם.

4.התובע טוען באמצעות בא כוחו כי הנתבעת לא קיימה חובות חקוקות שעה בה לא מינתה אחראי על הפעילות החוץ בית ספרית כהוראות חוזר מנכ"ל. עוד טוען הוא כי הוראות חוזר מנכ"ל לא קוימו שעה בה לפחות תלמיד אחד הגיע עצמאית למקום הפעילות החוץ בית ספרית.

5.עוד טוען התובע כי מחדלו של בית הספר בכך כי לא ווידא קיום המוסכם כי במקום לא יהיו תלמידים של בית ספר נוסף.