ת"א 51573-07-15

1.בפני בקשה מטעם התובע לדחות את העיון בחלק מראיותיו עד לאחר הגשת תצהירי הנתבע, וזאת בהתאם להלכה שנקבעה בעניין סויסה (רע"א 4249/98 סויסה נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (1) 515 (1999)). הבקשה מתייחסת לשתי הקלטות של שיחות טלפון ותמליליהם. הקלטות והתמלול הועברו לעיונו של בית המשפט.

2.ברקע לבקשה, תביעה לתשלום דמי תיווך בעסקת מקרקעין, שעה שהגנת הנתבע כוללת הכחשה להתקשרות בהסכם תיווך עם התובע ואת הטענה כי התובע לא היה גורם יעיל בעסקת המכר ואין לו כל קשר לעסקה. בהקלטות, כך נטען, נשמע הנתבע כשהוא מודה ומאשר כי התובע יזם את העסקה, הביא את הקונים וטרח להוצאת העסקה לפועל לבקשת הנתבע.

3.לטענת התובע, מאחר וגרסתו העובדתית של הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם גרסתו בהקלטות, קיים חשש כי חשיפת ההקלטות תסייע לנתבע "להתאים" את עדותו ועדות עדיו באופן שישבש את גילוי האמת.

4.הנתבע התנגד לבקשה וטען כי הכלל הוא שיש לאפשר לבעל דין להתכונן למשפט כראוי ולא להיות מופתע בהגשת ראיות בלתי צפויות. הטענה בדבר החשש לשיבוש ראיות נטענה בעלמא וללא כל בסיס והיא אך לא נתמכה בתצהיר.

דין הבקשה להידחות.

5.צודק הנתבע כי הכלל בכל הנוגע להליכים מקדמיים הוא גילוי הדדי מלא. גילוי שמטרתו לאפשר לבעלי הדין לדעת מראש אלו מסמכים רלוונטיים מצויים בידי היריב ולהיערך בהתאם. ההלכה מקדמת דנא הינה כי ככלל, אין לאפשר הגשת ראיות שלא במקשה אחת ולטלטל את הדיון עד אין קץ (ראו: רע"א 507/64 בטאן נ' זהבי, פ"ד יט(4) 337 (1965); רע"א 9155/07 רותם חברה לביטוח בע"מ (בפירוק) נ' דורי (פורסם בנבו, 10.06.09). כלל זה מתייחס לכלל מסמכי היריב, בין שהם "מועילים" ובין שהם "מזיקים" (רע"א 4249/98 בעניין סויסה).

6.אכן קיימת אפשרות כי חשיפת ראיותיו של בעל דין תוביל את בעל הדין שכנגד ליצירת גרסה שאינה נכונה כמו גם להתאמת גרסתו למסמכים שהוצגו, ואולם מדובר בסיכון כללי הקיים ברוב רובן של התביעות, שאין בו כשלעצמו כדי להצדיק סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל (ראו: רע"א 5266/10 פלוני נ' מרכז רפואי פלוני (פורסם בנבו, 15.08.10). במקרה זה לא הונחה כל תשתית לטענה בדבר שיבוש ראיות מעבר לסיכון הכללי כאמור.

7.יתרה מזאת, במקרה זה מדובר בהקלטות של שיחות בהן נשמע הנתבע, וההלכה בעניין זה היא כי ככלל, הקלטה או תמלול שיחה שנעשים בין צדדים אינם ניתנים לכמיסה מן הצד השני. בין היתר, משום שאין סיבה לשפר את מצבו של המקליט ללא ידיעה ואין מקום לתלות את ההליך המשפטי ב"מלחמת זיכרון מכני בזיכרון האנושי" (השוו: ת"א (ת"א) 30154/94 עיזבון המנוח מרים חורשידי ז"ל נ' בית אבות גאולה בע"מ (פורסם בנבו מ- 5.05.97)). לאחר העיון בתמלילים, ההנחה היא גם כי הנתבע מכיר את תוכן השיחות ולא יהיה בהן כדי להפתיעו ממילא.

8.בשולי העניין יצוין כי במסגרת תגובתו של הנתבע הוא ביקש לדחות את העיון במסמכיו שלו עד לאחר גילוי המסמכים שמסתיר התובע. ואולם, לא זו בלבד שלא ניתנה הנמקה של ממש לכך, מלבד טענה כללית לחשש מפני "בידוי ראיות" ו"בישול הקלטות", אלא שלאור דחיית הבקשה של התובע אין צורך להיזקק לבקשה זו ממילא.