ת"א 51558-02-15 שומר נ' רשות מקרקעי ישראל

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי בקשת הנתבעת, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י"), לדחות על הסף, מחמת התיישנות, את תביעת התובעים (להלן: "שומר").

2. עניינה של התביעה בטענת שומר כי מחדלה של רמ"י לגלות להם את דבר קיומה של חברה משכנת ולהפנותם אליה, ומצגה של רמ"י כאילו אין מגבלות שימוש על חנות מס' 10 בקניון האדום באילת (להלן: "החנות"), מגבלות שהיו מתגלות לו הייתה רמ"י מפנה את שומר לחברה המשכנת – גרמו להם לרכוש את החנות בפברואר 2007, בהנחה שיוכלו לנהל בה "פיצוצייה". בדיעבד הוברר ששימוש זה אסור לפי החוזה עם בעלות הזכויות בקניון, אילת צנטר בע"מ וקולנוע אילת (באילת) בע"מ (להלן ביחד, למען הפשטות: "בעלי הקניון"). התובעים נאלצו להמיר את העסק שלהם בעסק נחות בהרבה ברווחיותו, ונגרמו להם נזקים כבדים. שומר מלינים גם על השומה המוגזמת והשגויה של דמי חכירה שלפיה חויבו על ידי רמ"י, אשר עומדת ביסוד התביעה-שכנגד שהגישה רמ"י נגד שומר.

3. בבקשה לדחייתה של תביעת שומר על הסף טוענת רמ"י כי שומר ידעו על מגבלת השימוש בחנות לכל המאוחר עם קבלת תביעתם של בעלי הקניון נגד הבעלים הקודם של החנות, חייט, ונגד שומר, השוכר דאז של החנות, שלימים רכש אותה מחייט [א (אילת) 1085/07, מיום 25.1.07. כתב הגנתם של שומר הוגש ביום 8.3.07. לפיכך יש להניח כי כתב התביעה התקבל אצל שומר לכל המאוחר בפברואר 2007]. לפיכך, במועד הגשת התביעה כאן, פברואר 2015 – כבר התיישנה התביעה.

4. בתשובתם לבקשה טוענים שומר כי ביקשו וקיבלו מרמ"י אישור זכויות, פעמיים, ואף ביקשו וקיבלו הבהרות בעל פה. ממצגים אלו עלה כי אין לחנות חברה משכנת זולת רמ"י, ואין עליה מגבלת שימוש. לפיכך הסתמכו על מצגיה של רמ"י, ולא על הטענות בתביעתם של בעלי הקניון.

5. בתשובת רמ"י לתשובת שומר רמ"י שבה ומצביעה על ידיעתם המוקדמת של שומר כאמור בבקשה, על ההבחנה בין זכויות קניין הרשומות בחברה המשכנת לבין מגבלות שימוש חוזיות בחוזה שבין בעלי הקניון לבעלים והשוכרים של החנויות, על אי-העלאת הטענה על ידי שומר בתביעתם של בעלי הקניון, ועל אי-תמיכת הטענה בתצהיר.

   דיון והכרעה

6. חובת ההנמקה מקוימת בהצבעה תמציתית על טעמי הפסק, לרבות על דרך ההפניה, כדי לחסוך זמן שיפוטי המצוי במחסור חריף, ולאפשר את ניצולו המיטבי לטובת כלל המתדיינים [רע"א 8996/04 שכטר נ' נציגות הבית המשותף (21.12.04)]. הרזולוציה של ההנמקה נתונה לשיקול דעת שיפוטי, בהתאם למידת נחיצותם האופרטיבית של הפרטים. רזולוציה משפטית גבוהה מאריכה ומייקרת את ההתדיינות, ועל ידי כך פוגעת בנגישות המשפט ובאפקטיביות שלו. לפיכך, נזקיה של רזולוציה משפטית גבוהה עולים בהרבה על תועלתה, שכשלעצמה נתונה בספק אמפירי. בהתאם לאמור – הבאתי את עיקר טענות הצדדים בקליפת-אגוז, ואדון רק באלו מבין הטענות והראיות שהדיון בהן נדרש להכרעה ולהנמקתה. כמאמר תקנה 135(ב) בטיוטת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ה-2015 [נוסח עדכני ליום 3.8.15]: "ההחלטה תכלול פירוט קצר של המחלוקות, ממצאי בית המשפט לגבי העובדות והשאלות המשפטיות הטעונות הכרעה ותמצית הנימוקים".

7. טענות רמ"י, בבקשת הדחייה על הסף ובתשובת רמ"י לתשובת שומר, מקובלות עליי במלואן, ולא אחזור על כולן. אולם, אבקש להדגיש ולהבהיר עניינים אחדים.