ת"א 5154-11-15 זנד ואח' נ' מדינת ישראל

1.התובעים הם יורשיו של המנוח וג'יה איראני ז"ל אשר על פי הנטען ירש את זכויותיה של המנוחה אמאנה ג'ובראן איראני ז"ל. בכתב התביעה נטען כי המנוחה אמאנה הגישה תזכורת תביעה על פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין בנוגע למקרקעין הידועים כגוש 18608 חלקה 1, וגוש 18610 חלקה 4. בטרם נדונה תזכורת תביעה זו, הופקעו המקרקעין ונרשמו על שם הנתבעת. ההפקעה בוצעה על פי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק הרכישה).

2.בתביעתם בתיק זה, עותרים התובעים לחייב את הנתבעת לפצותם בגין הפקעת המקרקעין. את תביעתם מבססים התובעים על שני עוגנים; פיצוי על פי הוראות נוהל שפרסמה רשות מקרקעי ישראל לפיצוי על פי חוק הרכישה (נוהל 44.03 ונוהל 3.3.5), ולחלופין פיצוי על פי הוראות חוק הרכישה.

3.תביעה זו של התובעים היא תביעתם השנייה לפיצויים. בתביעתם הראשונה שנדונה בתיק 50274-06-14, עתרו התובעים לאותם סעדים. במסגרת התביעה הראשונה, התעוררה בין הצדדים מחלוקת בשאלה האם לתובעים זכות לתבוע פיצויים על פי הוראות הנוהל. בהחלטתי מיום 31/5/2015 הוריתי לצדדים לפרט טענותיהם בעניין זכות התובעים לפיצוי על פי הנוהל אולם בסופו של יום הודיעה הנתבעת כי היא נכונה להכיר בזכותם של התובעים לפיצוי לפי הנוהל. בשים לב להודעה זו ובהסכמת הצדדים נמחקה התביעה הראשונה.

4.בעקבות הליכי התביעה הראשונה פנו התובעים וביקשו לקבל פיצויים על פי הנוהל. פנייתם של התובעים נענתה בחיוב והנתבעת הורתה על הכנת שומה עדכנית לקביעת שווי המקרקעין שהופקעו. ביום 13/7/2015 נערכה שומה משלימה על ידי שמאי אגף השומה במשרד המשפטים ולפיה נקבע כי שווי זכויות התובעים בחלקה 1 לפי 2,600 ל"י לדונם הוא 40,771 ל"י ושווי זכות התובעים בחלקה 4 לפי 3,000 ל"י לדונם הוא 34,153 ל"י. הערכות שווי אלו נערכו ליום הקובע לפי הנוהל (כלומר 1/7/1973). חשוב לציין כי הערכות השווי על פי השומה המשלימה כללו גם התייחסות לטענותיהם של התובעים כפי שפורטו במכתבו של בא כוחם והן שונות במעט מהערכות השווי המקוריות. הנתבעת הציעה לתובעים פיצוי על פי שומה זו.

5.התובעים לא שבעו נחת מהשומה והמציאו שומה משלהם של השמאי פהים מחול. השמאי מחול העריך את שווי כל דונם בחלקה 1 ב-8,000 ל"י ושל כל דונם בחלקה 4 ב-10,000 ל"י. כן העריך את שווי דמי החכירה האבודים במשך כל השנים שמיום ההפקעה ועד מועד השומה בסך של 1,582,000 ₪. התובעים דרשו פיצוי על פי שומתו של השמאי מחול. הואיל ודרישתם נדחתה, הגישו את תביעתם השנייה בתיק זה.

6.בתביעתם בתיק זה טוענים התובעים כי יש לפצותם על פי הוראות הנוהל, אך מבקשים הם כי הפיצוי ייעשה על פי שווי המקרקעין כפי שנקבע בשומתו של השמאי מחול.

7.בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי על התובעים לבחור מהו מסלול הפיצוי בו הם בוחרים. הנתבעת הדגישה כי פיצוי על פי הנוהל הוא פיצוי מיטיב וכי על פי הוראות הנוהל אין להשיג על שומת הפיצויים. לטענתה, על התובעים לבחור האם לקבל את הפיצוי המיטיב על פי הנוהל, כפי שנקבע על ידי השמאי מטעמה, או להמשיך בתביעת פיצויים על פי חוק הרכישה. הנתבעת הדגישה כי בית המשפט אינו מוסמך במסגרת הליך זה לבחון את הוראות הנוהל ולשנותן.

8.בדיון שנערך ביום 20/6/16 הוריתי לתובעים להודיע באיזה מסלול פיצוי הם בוחרים; האם פיצוי לפי חוק הרכישה או פיצוי לפי הנוהל. כן קבעתי כי אם התובעים סבורים כי הם זכאים לפיצוי על פי הנוהל, ועל פי שומה אחרת משומת הנתבעת, עליהם לפרט מהו מקור סמכותו של בית המשפט להתערב בהוראות הנוהל שלפיהן אין להשיג על השומה.