ת"א 51530-11-11 לחיאני נ' רובין פרסום שיווק והפקות (1994) בע"מ ואח'

בתביעה הנדונה עתר התובע לחייב את הנתבעים לפצות אותו בסכום של 1,150,000 ₪, בשל פרסום, שעל-פי טענתו, מהווה הוצאת לשון הרע עליו בהתאם להוראות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ואשר לטענתו, הנתבעים אחראים לו, כל אחד לפי חלקו הנטען.

התובענה נקבעה לשמיעת עדי התובע ביום 27.11.2014 ולשמיעת עדי הנתבעים ביום 7.12.2014.

ביום 18.11.2014 הגישו הנתבעים בקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, בהתאם להוראת תקנה 519(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לנוכח מועדי שמיעת ההוכחות הקרובים ובהתאם להחלטה מיום 19.11.2014, תגובת התובע הוגשה ביום 23.11.2014 ותשובת הנתבעים הוגשה היום (24.11.2014). מכאן ההחלטה בבקשת הנתבעים.

הבקשה ועיקרי טענות הצדדים

2.בקשת הנתבעים נסמכה על הודעת התובע מיום 17.8.2014, שעל-פיה ניתן נגדו צו כינוס נכסים על-פי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם-1980 וכי מונתה מנהלת מיוחדת לנכסיו. כן נסמכה הבקשה על הודעה נוספת של התובע מיום 6.10.2014, שעל-פיה, בית המשפט המחוזי בירושלים התיר לו להמשיך בניהול התביעה הנדונה, בכפוף לכך שלשם ניהולה לא יוצאו תשלומים מקופת כינוס הנכסים (החלטת כבוד השופט כרמי מוסק מיום 1.10.2014 בתיק פש"ר 49808-07-14).

במצב זה טענו הנתבעים, כי אם התביעה תידחה, יעמדו בפני שוקת שבורה ללא אפשרות להיפרע מהתובע את הוצאותיהם. לפיכך טענו, כי לנוכח טענותיהם כפי שפורטו בכתב ההגנה ובתצהירי העדות הראשית מטעמם ובהן הטענה בדבר אמת בפרסום, הרי שסיכויי התביעה קלושים. על-כן לטענתם, יש הצדקה להיעתר לבקשתם ולהורות כפי שביקשו.

3.בתגובת התובע טען הוא, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר וכי הוגשה בשלב מתקדם של הדיון תוך ניסיון מצד הנתבעים לנצל את מצבו הכלכלי הקשה. לטענתו, על-פי ההלכה הפסוקה, אין לחסום תובע מבירור תביעתו אך בשל עוניו וכי תובע לא יחויב בהפקדת ערובה, אך בשל מצבו הכלכלי הקשה.

עוד טען, כי אף נפסק שתכליתה של ערובה להבטחת הוצאות נתבע, היא מניעת הליכי סרק והבטחת הוצאות נתבע במקום שבו סיכויי התביעה קלושים. בתביעה הנדונה, טען התובע, אין מדובר בתביעת סרק ולטענתו, סיכויי התביעה להתקבל אף גבוהים. בעניין זה חזר על עיקרי טענותיו בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית מטעמו, תוך הדגשה כי סיכויי התביעה להתקבל גבוהים בין השאר, מן הטעם שעל-פי טענתו, הפרסום כלל דברים המהווים הוצאת לשון הרע בדרגה חמורה וכי אף לא עלה בידי הנתבעים לבסס את טענתם כי יש אמת בפרסום. לבסוף טען, כי לעניין סיכויי התביעה אין להסיק דבר מהסכמתו למחיקת המדינה מהתביעה.

4.בתשובתם חזרו הנתבעים על עיקרי טענותיהם בבקשה והוסיפו, כי מאחר שהבקשה נסמכת על הודעותיו של התובע ועל נימוקים משפטיים, לא היה צורך שתיתמך בתצהיר. כן טענו, כי הגם שהיות התובע נתון במצב כלכלי קשה, לא מצדיקה לחסום את תביעתו, אין כך פני הדברים אם סיכויי התביעה קלושים. לטענת הנתבעים, זה המצב במקרה הנדון, לנוכח המסמכים שהציגו ובהם דו"חות רכז הביטחון השוטף, וכן מן הטעם שלטענתם, בראיות שהגישו יש כדי לבסס את טענות ההגנה שטענו ובהן טענת אמת בפרסום.