ת"א 5153-02-13 מוניות פיתוח - הרצליה בע"מ ואח' נ' בן ציון ואח'

1.לאחר עיון בנימוקי הבקשה ובתשובות שהוגשו בקשר אליה, מסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

2.אשר לחלק בבקשה העוסק ברצון התובעת להגיש תצהיר משלים, דין הבקשה להתקבל באופן חלקי. בית המשפט רשאי, לפי שיקול דעתו, להתיר לתובע להביא "ראיות מפריכות" במענה לפרשת ההגנה (תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). כפי שנפסק, מתן היתר לתובע להבאת ראיות מפריכות ייעשה במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל, שבהם הופתע התובע מראיות הצד שכנגד, או שברצונו לערער את מהימנותו של עד מטעם ההגנה (להרחבה ולפירוט ראו, רע"א 800/14 קרגל בע"מ נ' י.א. אריזות שיווק (1988) בע"מ, פיסקה 7 (21.5.2014)).

3.בפתח ההתייחסות אציין כי הבקשה הוגשה באופן כוללני. בסעיף 12 לבקשה מופיעות "דוגמאות" לנושאים שבקשר אליהם מבוקש להגיש ראיות נוספות, ובבקשה מבוקש שיינתן היתר להגשת הראיות בקשר לכל אותן טענות "חדשות" שהופיעו בתצהירי הנתבע 1. מובן שלא זו הדרך לדון בבקשה להגשת ראיות מפריכות, וההיתר שיינתן להלן יוגבל לאותם נושאים ממוקדים וספציפיים בלבד המצדיקים זאת.

4.מכל מקום, לאחר שעיינתי מקרוב בפירוט הנושאים המופיעים בסעיף 12 לבקשה, מצאתי לנכון לקבל את הבקשה באופן חלקי. אשר לנושאים המפורטים בסעיפים 12(א)-12(ג) ו-12(ה) לבקשה, דין הבקשה להידחות. לא כל הבדל בין הנטען בכתב ההגנה לבין הנטען בתצהיר הנתבע מצדיק הגשת ראיות מפריכות. האמור בסעיפים אלו אינו עולה על הרף הנדרש למתן ההיתר. זאת ועוד, מדובר בעניינים שהתובעת יכולה הייתה להיערך לגביהם כבר בהגשת ראיותיה שלה. האמור בסעיף 12(ה) לבקשה מהווה מענה לטענה שהופנתה כלפי הנתבע 1 (סעיף 56.6 לתצהירו של אהוד צבי), שאינו מצדיק הגשת ראיה מפריכה. אשר על כן, הבקשה נדחית ככל שהיא מתייחסת לנושאים שהופיעו בסעיפים אלו.

5.שונים הדברים ככל שהם מתייחסים לאמור בסעיפים 12(ד) ו-12(ו)-12(ח) לבקשה. הנושא הנדון בסעיפים אלו הוא טענת הנתבע 1, כי הוא למעשה השיב כספים לתובעת (בין אם בתשלום ישיר, ובין אם על-ידי פירעון הלוואה שהתובעת נתנה למר נחום נחום). עיון בכתב ההגנה מלמד כי טענת הנתבע 1 בעניין זה נאמרה שם בכלליות בלבד (סעיפים 24-23 לכתב ההגנה). בתצהירו של הנתבע 1 קיים פירוט רב ביותר של טענותיו בנושא זה. מדובר בטענה מרכזית ביותר של הנתבע 1, והרושם הוא שהתובעת אכן הופתעה מהפירוט הראייתי שהובא בתצהיר הנתבע 1. זאת ועוד, טענות אלו של הנתבע 1 הן למעשה, סוג של טענת "פרעתי", היינו, שהשיב לתובעת את הכספים שלקח ממנה. בטענה שכזו דומה שנטל השכנוע רובץ על כתפיו (בלא שאקבע בכך מסמרות בשלב זה) באופן אשר לעתים מצדיק את שינוי סדר הראיות, ואם כך הדבר, הרי שהדבר מחזק את הצורך לאפשר לתובעת להגיש ראיות במענה לאלו שהובאו על-ידי הנתבע 1. לא ניתן לבוא בטרוניה כלפי התובעת שלא פירטה בתצהיריה הכיצד הנתבע 1 לא השיב אליה את הכספים שלקח, טרם קיבלה את מלוא ראיותיו המפרטות את הכספים שהשיב לטענתו. גם לא שוכנעתי שבמתן ההיתר תהיה פגיעה בזכויותיהם הדיוניות של הנתבעים 3-2, שכן המחלוקת בדבר השבת הכספים מידי הנתבע 1 לידי התובעת נטושה בעיקר בין שני בעלי דין אחרונים אלו.

6.על כן, ניתן היתר לתובעת להגיש ראיות מפריכות, אולם זאת אך ורק במענה לטענת הנתבע 1 כי השיב לתובעת כספים (ישירות או על-ידי פרעון ההלוואה שלפי הנטען ניתנה למר נחום נחום), כמפורט בסעיפים 12(ד) ו-12(ו)-12(ח) לבקשה. הראיות יוגשו לבית המשפט ולצדדים עד יום 19.2.2017.

7.בשולי הדברים, לא נעלמה מעיני טענת התובעת כי אותו פירוט בתצהירו של הנתבע 1 ושתואר לעיל מהווה הרחבת חזית. יתכן שלאחר הגשת הראיות המפריכות לא תוכל התובעת לאחוז בחבל בשני קצותיו, וכי יהיה בכך ויתור על טענת הרחבת החזית. אלו הם סיכונים שבהם נושאת התובעת בבחירותיה הדיוניות. מובהר, כי אינני מביע בנושא כל דעה שהיא.

8.אשר לראש הבקשה המתייחס לזימון לעדות עורכת-דין מפרקליטות מחוז תל-אביב, דין הבקשה להידחות. כפי שנפסק לאחרונה, "כאשר עסקינן בסכסוך שהרשות הציבורית אינה צד לו, זימונו לעדות של בעל תפקיד ציבורי לעדות לא יֵעשה בנקל" (רע"א 561/17 קוריאה מוטורס ישראל בע"מ נ' אונגר, פיסקה 11 (‏26.1.2017)). בית המשפט לא יזמן עובד ציבור למתן עדות אם ניתן להסתפק בעדות באמצעות תעודת עובד ציבור או תעודה ציבורית (תקנה 178(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). אין בבקשה הצדקה מספקת להורות על זימון העדה. השגת מסמכים מן התיק הפלילי של הנתבע 1 יכולה לבוא על סיפוקה במסגרת הליך גילוי מסמכים כלפי הנתבע 1 (ככל שמדובר במסמכים שהועברו לידיו כחלק מזכותו לעיין בחומר החקירה בהליך הפלילי שנוהל נגדו, ויוער כי מסלול זה היה כבר צריך להיות ממוצה), או בפנייה ממוקדת לפרקליטות לקבלת מסמך ספציפי כזה או אחר. אין בבקשה הסבר מניח את הדעת מדוע נסיבות הגשת כתב האישום נגד הנתבע 1, המשא-ומתן שנוהל לקראת הסדר הטיעון שנערך עימו או שיקולי התביעה רלוונטיים לגדרי המחלוקות בין הצדדים. בבקשה גם אין הסבר מדוע הסוגיה האם יש זהות בין השיקים נשוא התובענה לבין השיקים נשוא כתב האישום אינה יכולה להיות מוכחת על בסיס מסמכים ללא עדות הפרקליטה. בדומה, גם מסמכים המצויים לפי הטענה בחומר החקירה בדבר הפקדת סכום של 140,000 ש"ח בתחנה יכולים להיות מושגים ומובאים בפני בית המשפט בדרכים המקובלות לכך (ככל שהם מצויים בחומרי החקירה), ללא זימון הפרקליטה לעדות. על כן, הבקשה בהקשר זה נדחית.