ת"א 5143-04-13 ב' ח' נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.בפני בקשת ב"כ התובע להורות לנתבעות להמציא התחייבות למימון טיפול נפשי.

מונחת בפני חוות דעתו של ד"ר ירמי הראל בצירוף תשובותיו לשאלות ההבהרה.

עולה מחוות דעתו כי נכותו הנפשית הזמנית כתוצאה משלוש התאונות נשוא התובענה הינה 15% כולל, כאשר הצביע על חלוקה לפיה בגין התאונה הראשונה והשנייה 6% נכות ובגין התאונה השלישית 3% נכות.

עוד קבע המומחה כי התובע צריך להיות במסגרת טיפולית אינטנסיבית הן פסיכולוגית (פעם או פעמיים בשבוע) והן פסיכיאטרית בתחילה פעם בשבוע ובהמשך פעם בשבועיים.

בתום שנתיים ממועד בדיקתו יש לדעת המומחה לקבוע את נכותו הצמיתה.

בתשובה לשאלת הבהרה ציין המומחה כי להערכתו מרפאה ציבורית אינה מסוגלת לאפשר למטופל טיפול אינטנסיבי כמו שהוא זקוק לו (פעמיים בשבוע).

כמו כן הנני מפנה ליתר הבהרותיו של המומחה כפי שפורטו בבקשת ב"כ התובע.

2.הנתבעת 1 אינה מתנגדת לבקשה עצמה שכן אינטרס הוא גם לנתבעת 1 כי התובע יטופל באופן המיטבי בתחום הנפשי, אך מעלה את טיעוניה לאופן חלוקת ההתחייבות בין הנתבעות לבין עצמן.

מנגד נטען על ידי הנתבעת 2 כי התובע לא פנה כלל לטיפול במרפאה ציבורית ועליו לעשות כן בטרם ניסיונו להטיל על הנתבעות עלויות אשר על הרפואה הציבורית לשאת בהן.

הנתבעות 3 -4 מוסיפות וטוענות כי עליו להציג אסמכתא לפיה לא ניתן לקבל את הטיפול במסגרת ציבורית.

3. לאחר שעיינתי בבקשות בתגובות ובתשובות נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

הנני סבורה כי יש ליתן משקל נכבד לעמדת מומחה בית המשפט כפי שביטא אותה מפורשות. חזקה כי המומחה יודע להשוות את אפשרויות הטיפול בין רפואה ציבורית אל מול רפואה פרטית ובמיוחד ביתר שאת לאור מצבו הנפשי של התובע כעולה מחוות דעתו וכפי שהתרשם במישרין.

על כן אינני סבורה כי בנסיבות העניין אסמכתא מעין זו מעלה או מורידה.