ת"א 51428-02-15 חמו נ' יוסף ואח'

תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין.

רקע כללי ודיוני

התובע והנתבעים 1 ו – 2 הם הבעלים במשותף של מגרש 41 הידוע כגוש 38144 חלקה 35 באזור התעשייה עמק שרה ברח' הבדיל 43 בבאר שבע (להלן: "המגרש").

בסעיף 10 לכתב התביעה מבקש התובע כי בית המשפט יורה על פירוק השיתוף במגרש בדרך של חלוקה בעין לשלושה חלקים שווים. אולם בסעיף 11 לכתב התביעה מבקש התובע כי בית המשפט יורה "על פירוק השיתוף בעין, זאת באשר לחלוקת המבנה, ולגבי חלוקת השימוש בשטח הפנוי יהיה השימוש משותף לשלושת הצדדים, או לחלוקת השטח הפנוי בעין שיבוצע על ע"פ קווי המבנה וחלקו השווה של כל אחד מן הצדדים...." (ההדגשה במקור). בסעיף 12 לכתב התביעה מודגש כי בשלב זה מוצע שימוש משותף בשטח הפנוי. על כן, לא לחלוטין ברור מן התביעה אם מבוקש פירוק שיתוף במגרש או שמא פירוק שיתוף במבנה ושימוש משותף בשטח הפנוי של המגרש.

הנתבע 1 הגיש ביחד עם הגשת כתב ההגנה, בקשה למחיקת התביעה על הסף בשל מעשה בית דין. לטענתו, בשנת 2006 הגיש התובע בקשה בדרך המרצה אשר כללה בין היתר בקשה לפירוק השיתוף במגרש וזאת במסגרת ה"פ 1069/06. ביום 26.11.06 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים לפיו בין היתר הוסכם על חלוקת המגרש בעין ככל שניתן יהיה או על מכירתו וחלוקת התמורה. ביום 17.4.08 תוקן בהסכמה פסק הדין, כך שאת המילה "מגרש" תחליף המילה "בניין" (להלן: "פסק הדין"). הנתבע 1 הבהיר בבקשתו כי פסק הדין לא מומש עד כה, אולם הוא אינו מתנגד למימושו.

ביום 13.5.15 דחיתי את הבקשה לסילוק על הסף מאחר שהיה ספק מסוים לגבי פרטי המגרש, שלכאורה לא היה זהה בין פסק הדין והתביעה הנוכחית. הצעתי לצדדים לבוא בדברים בינהם וככל שאכן פסק הדין מתייחס לאותו מגרש אליו מתייחסת התביעה, להגיע להסכמה לגבי יישום פסק הדין.

ביום 11.1.16 התקיים דיון בפני. ב"כ התובע הסכים בדיון כי מדובר בתביעה הנוכחית באותו מגרש עליו נסוב פסק הדין (ע' 2 ש' 26). ב"כ התובע טען כי פסק הדין התייחס רק לבניין ואילו התובע מבקש כעת פירוק השיתוף במגרש כולו. ב"כ התובע טען כי כשהכין את כתב התביעה לא היה בפניו הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין (ע' 2 ש' 31). הנתבע 1 טען כי פסק הדין במקור התייחס למגרש כולו והתובע הוא שביקש כי יתייחס רק לבניין וכך בהסכמה תוקן פסק הדין (ע' 3 ש' 9-12). בסוף הדיון אמר ב"כ התובע כי אין לו בעיה כי המגרש יישאר משותף (ע' 5 ש' 11). נוכח נכונות הצדדים לנסות ולהגיע להסכמות, נקבע כי הצדדים יבואו בדברים בינהם ויודיעו לבית המשפט אם הגיעו להסכמות. ככל שלא יגיעו להסכמות – יינתן פסק דין.

ביום 11.2.16 הגיש התובע לבית המשפט הבהרה, בה טען כי לא הובן כהלכה בדיון וכי הוא עומד על רצונו לפירוק השיתוף במגרש וכי זו הייתה אף התביעה שהגיש, כשלאחר פירוק השיתוף ניתן יהיה להגיע להסכמה לגבי השימוש המשותף בחלק הפנוי של המגרש, אולם תחילה יש לפרק את השיתוף. התובע טוען כי אף על מנת לרשום את המבנה כבית משותף, דרושה החלטה שיפוטית בהתאם לסעיף 42 לחוק המקרקעין תשכ"ט 1969.