ת"א 51408-12-13 רשות הפיתוח במובן חוק רשות הפיתוח ואח' נ' עילי ואח'

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה, אני מוצאת להורות על מחיקת התובענה בשל היעדר סמכות עניינית לדון בה.

אמנם צודקת התובעת בטענתה לפיה האמור בנסח הרישום מהווה ראיה חותכת לאמיתות תוכנו ולפיה התביעה שבפניי הוגשה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין.

עם זאת בכתב ההגנה מעלים הנתבעים טענה לפיה יש לראות בהם בעלי המקרקעין. טענה זו נסמכת על מסמך מיום 16/11/1948 (נספח א' לתשובת הנתבעים לתגובה לבקשה שבפניי) אשר ניתן למשפחת הנתבעים מהמושל הצבאי ביפו.

כידוע הסמכות לדון בתביעה שעניינה המהותי הינו בעלות על המקרקעין שייכת לבית המשפט המחוזי.

מעבר לאמור וגם אם לא תתקבל טענת הנתבעים לבעלות, אלא ייקבע כי לנתבעים מעמד של ברי רשות במקרקעין, הרי שזכות זו הינה זכות חוזית והסמכות לדון בה נקבעת לפי שווי המקרקעין.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט א' ריבלין ברע"א 5071/03 הוך נ' גבע, פ"ד נח (2), 49, 52 לפיהם:

"זכות הרישיון במקרקעין היא זכות אשר אינה מנויה בחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (ואין לנו צורך להכריע בענייננו בשאלה אם מעמד הרישיון במקרקעין ממשיך להתקיים לאחר חקיקתם של חוק זה ושל חוק השכירות והשאילה,תשל"א-1971. ...) מקורה של זכות זו, אשר נוצרה ככלי לעקיפת ההגנות שהוקנו לשוכר מכוח חוקי הגנת הדייר, במשפט המקובל, והיא נקלטה במשפט הארץ. תוכן הזכות הוא רשות שניתנת על-ידי בעל זכות במקרקעין לאחר להשתמש במקרקעין, ולעתים אף להחזיק בהם. הרישיון הינו זכות מובחנת מהזכויות אשר מאפייניהן מכוח חוק הם שימוש והחזקה או שימוש לבדו, לאמור השכירות, השאילה וזיקת ההנאה. בניגוד לאחרונות, שהינן זכויות קניין אשר תוכנן הוא החזקה ושימוש במקרקעין או שימוש במקרקעין בלבד, הרישיון היא זכות חוזית, זכות גברא (in personam), ולא זכות קניינית, אשר תוכנה הוא החזקה ושימוש במקרקעין או שימוש בהם בלבד ... משכך, הרי שחוזה אשר במסגרתו מועברת זכות הרישיון, הוא חוזה למכר זכות חוזית אשר מתייחסת למקרקעין, ולא חוזה למכר זכות קניין במקרקעין. על-כן, וכפי שקבע בית-משפט קמא, אין הוראת סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] מונעת מבעד בית-המשפט המחוזי מלדון בעניין תביעה בקשר לרישיון, וסמכותו תיקבע בהתאם לגובה הסעד הכספי המבוקש בתובענה ..."

(וראו בעניין זה גם א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), 42).

בענייננו מדובר במקרקעין בשטח של כ-55,000 מ"ר בעיר תל אביב ולטענת הנתבעים, הם מחזיקים בחלק נרחב ממנו. בנסיבות אלה מאיליו יובן כי מדובר במקרקעין ששוויו עולה על הסך של 2,500,000 ₪.

תוצאת האמור הרי שגם מטעם זה אין לבית משפט זה הסמכות העניינית הדרושה לדון בתובענה.