ת"א 5137-10-10 בן דאהוד נ' מחאמיד

ניתנו 30 יום להגשת סיכומים. חלפו שלושה וחצי חודשים והתובע לא ראה להגיש סיכומיו, אף לא התבקשה ארכה. התובע לא הגיב גם (במועד ובכלל) לבקשת סילוק על הסף שהגיש ב"כ הנתבע מכוח תק' 160 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות") .

תק' 160(ד) קובעת:"דינו של בעל דין שלא הגיש כתב סיכומיו במועד הקבוע, כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת."

תק' 157 (3) קובעת : "התייצב הנתבע ואילו התובע לא התייצב לאחר שנמסרה לו הודעה כראוי, רשאי בית המשפט, לפי בקשת הנתבע, למחוק את התובענה או לדחותה; הגיש הנתבע תביעה שכנגד, רשאי הוא להוכיח אותה עד כמה שנטל ההוכחה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר. "

יש הבדל בין תובע שאינו מקדם תביעתו שלו ואינו מגיש סיכומיו, לבין נתבע. ביחס לתובע – לביהמ"ש ניתן שיקול דעת במובן החזק, ואין הוא חייב לבחור באופציה של דחיה שתקים מעשה בי"ד. יכול הוא למחול על המחדל עם או בלי הוצאות, או לבחור בחלופה מחמירה פחות של מחיקה, שאינה מקימה מעשה בי"ד. ביחס לנתבע שאינו מגיש סיכומיו – קביעת ההלכה הנה שיש לתן פסק דין לגופו של ענין ונתבע כזה מאבד הזכות לשכנע ביהמ"ש במשנה סדורה בצדקת עמדתו. אולם פסק הדין ניתן אז לגופו של ענין ולא מחמת שהנתבע לא הגיש סיכומים.

בשים לב לפרק הזמן שחלף ולאי הגשת בקשת ארכה או תגובה לבקשת המחיקה, אני נעתר לבקשה. אך לא אורה על דחיית התביעה, כפי שהתבקשתי, אלא מחיקתה בלבד.

בשים לב שאין מדובר בהכרעה לגופה מחד, אך מאידך – תוצאה זו היא פרי מחדלו של התובע: לא אעשה צו להוצאות בפועל אולם חידוש התביעה כנגד הנתבע יותנה בתשלום הוצאות לנתבע בסך כולל של 5000 ₪, כאשר סך זה נושא הפרשי הצמדה (בלבד) מהיום. עוד אני מורה שחוו"ד מומחה ביהמ"ש תעמוד בעינה גם בכל הליך מחודש, אם יוגש, כנגד הנתבע. בפרוטוקולי החקירות יוכלו הצדדים לעשות שימוש ממילא על פי דיני הראיות.