ת"א 51358-08-15 דקר בנין והנדסה בע"מ נ' שריר

1.להלן החלטתי בבקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף בטענה כי הסמכות העניינית הייחודית לדון בתביעה נתונה לבית הדין האזורי לעבודה, ולא לבית משפט השלום.

2.להלן הטענות המפורטות בכתב התביעה, הרלוונטיות להכרעה בבקשה:

התובעת הינה חברה לתכנון ופיקוח הנדסי, והנתבע הינו מהנדס אזרחי במקצועו.

בין הצדדים בעלי הדין נערך ונחתם הסכם עבודה לפיו החל הנתבע לעבוד אצל התובעת ביום 30.8.11 בתור מנהל הסניף שלה בחיפה (להלן: "הסכם העבודה"). בחודש אפריל 2015 הודיע הנתבע לתובעת על רצונו לסיים את עבודתו אצלה, ובעקבות זאת הגיעו הצדדים להסכמה בדבר סיומו של הסכם העבודה וזאת החל מיום 31.5.15. כן סוכם בין בעלי הדין כי הנתבע ישלים את טיפולו בשני פרויקטים בהם עסק במהלך עבודתו אצל התובעת, האחד עבור חב' יפה נוף והשני עבור הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, וזאת במהלך החודשים יוני-יולי 2015. כמו כן בהתאם לאותה הסכמה, נקבע כי הנתבע יוסיף ויעניק לתובעת שירותים בתור קבלן משנה (פרילאנסר) וזאת למשך 3 חודשים נוספים, ובנדון, נערך ונחתם ביום 21.5.15 הסכם בין בעלי הדין למתן שירותים (להלן: "הסכם מתן שירותים").

יודגש, כי אין מחלוקת בין הצדדים כי במהלך התקופה בה היה הסכם העבודה בתוקף, שררו ביניהם יחסי עובד – מעביד בעוד כי בתקופה בה חל הסכם מתן השירותים ובהתאם לאמור בסעיף 7.1 שלו, הנתבע נחשב כקבלן עצמאי.

לטענת התובעת, במהלך העסקתו של הנתבע אצלה, הוא הגיש הצעות מחיר פרטיות המתחרות בהצעות שהוא עצמו הגיש בשמה וכנציג מטעמה, ובהתאם לכך הוא זכה בביצוע אותם פרויקטים, ביצע עבודות באופן פרטי במהלך העסקתו אצל התובעת תוך שימוש בכליה ומשאביה, לרבות כוח האדם המועסק בשורותיה. זאת ועוד, הנתבע לא השלים את הטיפול בפרויקט יפה נוף, כפי שהתחייב עם סיום העסקתו, וכתוצאה מכך המזמין צמצם תחילה את היקף העבודה שנמסרה לביצוע התובעת ובהמשך הוא ביטל את ההתקשרות עימה.

כן טענה התובעת שככל הידוע לה, הנתבע העתיק קבצי נתונים שבבעלותה הכוללים מידע עסקי והוא עשה, וממשיך לעשות, שימוש בטפסים ובפורמטים אשר עוצבו על ידי התובעת, לשימושה ולצרכיה והמהווים את קניינה ויש לה בהם זכות יוצרים.

באשר לעילות התביעה, טענה התובעת כי התנהלות הנתבע, כמתואר לעיל, מהווה הפרה בוטה של הסכם העבודה והנורמות המקובלות ביחסי עובד-מעביד, עוולות נזיקיות בהתאם לסעיפים 56 (תרמית) ו-62 (גרם הפרת חוזה) לפקודת הנזיקין, התעשרות שלא כדין כמשמעותו בסעיף 1 של עשיית עושר ולא במשפט, הפר זכויות יוצרים של התובעת ופגיעה בפרטיותם של עובדיה.

מכאן התביעה, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום סך של כ-1,600,000 ₪.