ת"א 51343-01-15 רוטמנס מרכז יהלומי הבורסה בע"מ נ' אחים שרבט (1989) בניה והשקעות בע"מ

בקשה למניעת מימושה של ערבות בנקאית שמסרה המבקשת למשיבה בקשר עם הסכם שכירות.

1.הבקשה לסעד זמני הוגשה אמש, 25.1.15. הבקשה הוגשה שלא בגדרי הליך עיקרי, שאותו הבטיחה המבקשת להגיש בתוך 30 ימים, או שמא (כך צוין במקום אחר בבקשה) – 45 ימים. תמצית הבקשה היא זו: המבקשת שכרה מן המשיבה שני אולמות תצוגה בקומת הקרקע של מלון באילת השייך למשיבה, בעלות חודשית שעמדה בתחילה על סכום כולל של כ-76 אלף ₪ והופחתה בהמשך לכ-45 אלף ש"ח. השכירות נחלקה לשני הסכמים נפרדים, שניהם מיום 13.9.12, אחד לכל אולם, ומכוח כל הסכם נדרשה המבקשת להפקיד בידי המשיבה ערבות להבטחת התחייבויותיה. רק בדיעבד ומהשלמה שנדרשה מן המבקשת ניתן היה להבין כי כפי הנראה הופקדה מכוח ההסכמים ערבות אחת בסכום של 175,000 ₪ (להלן: הערבות), שהעתק הימנה לא צורף לבקשה המקורית. עוד עולה שבין הצדדים נתגלע סכסוך חוזי, שפרטיו המדויקים אינם ידועים, שכן המבקשת לא הציגה את טענותיה או פניותיה של המשיבה כי אם את שלה בלבד. ניתן היה עוד להבין מן הבקשה שעל רקע הסכסוך ביקשה המשיבה לממש את הערבות, שנתן בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: הבנק) לבקשת המבקשת. מימוש זה ביקשה המבקשת לעכב, בטענה שבהתאם להסכם היא הזכאית לכספים, ובגורסה כי לא יהיה בעיכוב כדי לגרום למשיבה נזק עד שיסתיים הבירור שבין הצדדים.

2.הבקשה לא קראה לצו שיינתן במעמד צד אחד, לא צורפה לה הערבות, ולא הובהר בה מתי נתבקש מימוש הערבות או מתי צפוי להגיע המועד שבו על הבנק נותן הערבות למסור את כספי הערבות למשיבה. בנסיבות אלה קבעה כב' השופטת אור-אליאס, שהבקשה הובאה לפניה כשופטת תורנית, כי ראשית תוגש תגובת המשיבה בתוך יומיים, טרם המשך טיפול בבקשה. על כך באה הבהרת המבקשת, אף זאת מאמש, כי הכרעה נחוצה בבהילות שכן המתנה לעמדת הצד שכנגד יכולה להביא לכך שהערבות תמומש, כנלמד מכך שהמשיבה ביקשה עוד ביום 20.1.15 את מימוש הערבות (נתון שהיא לא ראתה לציין בבקשתה המקורית). בעקבות דברים אלה הועברה הבקשה לטיפולי הבוקר, 26.1.15. הוריתי למבקשת לצרף עוד היום העתק הערבות, ולבאר אף האם היא בנקאית, שאז ניתן יהיה להידרש לבקשתה – ראשית גם בלא כל צורך בתגובת המשיבה. המבקשת עשתה כן, וצירפה העתק הערבות, שתוקפה עד יום 13.9.14, ואין אלא להניח כי הוארכה, אף שלא צורפה הודעת ההארכה. כן הדגישה, כנראה כמענה לסוגיית האוטונומיות של הערבות, כי זו ניתנה לפי לשונה "בקשר עם הסכם שכירות מיום 13.9.2012" והיא נועדה לפי הוראות ההסכם כבטחון לקיום התחייבויות המבקשת. מן הערבות עולה עוד כי המועד שבו הבנק ישלם את הכספים למשיבה הוא תוך שבעה ימים מן הבקשה, קרי: מחר, 27.1.15.

3.משהשלימה המבקשת את שנדרש, ניתן אפוא להידרש לבקשה על יסוד האמור בה ובהבהרות שניתוספו לה. זאת, אף בלא להידרש לעמדת הצד שכנגד, שממילא אין שהות לקבלה, משהוגשה הבקשה רק אמש ובסמוך למימוש בפועל. דין הבקשה לסעד זמני להידחות. ממילא אין מקום למתן צו במעמד צד אחד, שאפילו היה מתבקש, לא היה מקום לתיתו, ותוצאת האמור הוא ייתור הבקשה לסעד זמני. אנמק בקצרה.

4.שאלה ראשונה ומרכזית שיש להידרש לה היא מהות הערבות, שכן אם היא אוטונומית, חלים כמובן דינים מיוחדים הן למימושה הן לעיכוב מימושה בדרך של בקשה לסעד זמני. בבקשה אין זכר לשאלת האוטונומיות שלה (והערבות עצמה לא צורפה, כך שלא ניתן היה לבחון את לשונה). גם בעקבות החלטתי מהבוקר, שאחריה צירפה המבקשת את נוסח הערבות, לא באה הבהרה של ממש בשאלת האוטונומיות שלה, זולת אותה אמירה בדבר היותה להבטחת הסכם השכירות מיום 13.9.2012. משמעות הדבר, כך לכאורה, היא שבערבות בנקאית אוטונומית עסקינן. מובן שהעובדה שהיא ניתנת ונועדה להבטיח התחייבויות מכוח הסכם קונקרטי, אינה שוללת מן האוטונומיות שלה. לשונה הוא העיקר: האם הבנק נותן הערבות (שלא צורף לבקשה, אף שהיה ראוי לצרפו) חייב לשלם למוטב הערבות את כספי הערבות על יסוד דרישה בכתב בלבד, או שמא על המוטב לבסס ראשית את זכותו לקבלת הכספים, לדוגמה – בקבלת פסק דין קודם למימוש.

5.במקרה דנן, הלשון ברורה: מוטב הערבות (קרי: המשיבה) זכאי לדרוש את כספי הערבות בלא לבסס את דרישתו, ואף בלא לדרוש את הכספים ראשית מן החייב (קרי: המבקשת). דומה, ואין למעשה כל טענה סדורה אחרת המוצגת לפני בית המשפט, כי בערבות בנקאית אוטונומית עסקינן. נתון זה די בו להביא לדחיית הבקשה על אתר.

6.כידוע, חשיבותה ותכליתה של הערבות הבנקאית האוטונומית כמכשיר פיננסי בעסקאות כלכליות מורכבות טמונות בידיעת המוטב כי בהתקיים התנאים הנקובים בכתב הערבות, יוכל הוא לקבל לידיו את כספי הערבות בלא תלות בהכרעה במחלוקות שמקורן בעסקת היסוד (ראו: רע"א 73/00 AMS Technical Systems Inc. נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נד(2) 394, 400 (2000); רע"א 1084/04 פרירון חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ נ' לוקי בניה ופיתוח בע"מ, פ"ד נח(5) 535, 539-538 (2004) (להלן: עניין פרירון)).

7.ככל שהחייב, שלבקשתו מסר הבנק את הערבות, מבקש למנוע את מימושה של הערבות, הרי שאין כל תוחלת בניסיון לשכנע את בית המשפט כי קיים את חובותיו בהתאם לעסקת היסוד. הדרך היחידה שיצליח להביא לעיכוב המימוש היא בשכנוע כי מתקיימים אחד משני החריגים שנקבעו בפסיקה לעקרון עצמאות הערבות: חריג המרמה וחריג הנסיבות המיוחדות (ראו: רע"א 1765/00 י. מושקוביץ חברה קבלנית לבנין (1988) בע"מ נ' תשורה ייזום ובנין בע"מ, פ"ד נה(2) 447, 452 והאסמכתאות שם (2001) (להלן: עניין מושקוביץ); עניין פרירון, בעמ' 539). ודוק: אפילו טוען החייב כי מוטב הערבות פועל בחוסר תום לב בממשו את הערבות, אין הדבר עולה כשלעצמו כדי קיום חריג הנסיבות המיוחדות, שם נדרש חוסר תום לב קיצוני, דוגמת התנהגות המונעת בעליל משיקולים זרים, הפעלת לחץ או נקמנות (שם).

8.בענייננו, הרי שטענותיה – הכלליות והחלקיות – של המבקשת נעוצות כולן בשאלות הפרתה או אי-הפרתה של עסקת היסוד. לטענתה, המשתקפת גם במכתביה למשיבה, הרי שהיא קיימה את כל התחייבויותיה החוזיות, בעוד שדווקא המשיבה הפרה אותן, ומכאן שאין לשיטת המבקשת כל עילה למימוש הערבות. אין כל התייחסות בבקשה או בהבהרות לשאלת התקיימותם של החריגים לעקרון העצמאות של הערבות הבנקאית האוטונומית, וממילא לא טענה שלפיה הטעם למימוש הערבות הוא חיצוני לעסקת היסוד.

9.משמעות הדבר, והדברים נכונים כמובן גם לגבי מאזן הנוחות שהוא העיקר בהליכים מעין אלה, היא זו: בהיעדר צו, המשיבה יכולה לממש את הערבות הבנקאית. עצם המימוש אין משמעו שיש לה בהכרח זכות להמשיך ולהחזיק בסכום של 175,000 ₪ בכיסה. המימוש משמעו שהמבקשת היא שתידרש עתה להגיש תביעה נגד המשיבה בסכום האמור (או בגין כל עילה אחרת, אם יש לה), ולשכנע את בית המשפט כי יש להשיב לה את הסכום האמור. אם שכנעה – תיאלץ המשיבה להחזיר את הכסף. ברם עד למיצוי בירור המחלוקת שבין הצדדים ינוחו הכספים המובטחים בערבות בכיסה של המשיבה-המוטבת ולא בכיסה של המבקשת, שלהבטחת התחייבויותיה ניתנה הערבות. זו בדיוק מטרתה של הערבות הבנקאית האוטונומית, שהמבקשת נכונה הייתה להעמידה כתנאי לקבלת זכות השכירות באולמות התצוגה, אף שאמורה הייתה לדעת מהן ההשלכות הכספיות של מימוש ערבות שכזו.