ת"א 51339-07-13 אסולין נ' פרברי

לפניי בקשת הנתבעים למחיקת התביעה על הסף.

המבקשים טוענים כי משנמחקו סימני המסחר הרשומים, ומשהתובעים לא טענו ל"סימן מסחר מוכר היטב" – אין בידי התובעים סימן מסחרי מוגן. לפיכך דין התביעה להימחק מחוסר עילה. עוד טוענים המבקשים כי משזכויות השימוש בסימני המסחר הנדונים נמסרו לחברת פלאפל אסולין 2003 בע"מ (להלן: "פלאפל 2003"), שבשליטת המבקש 1, על פי החוזה מיום 27.8.03 בין התובעים וחברה בשליטתם לבין הנתבע 1 וחברה בשליטתו (צורף כנספח ג' לכתב התביעה. להלן: "החוזה"), אין בידי התובעים, להבדיל מאשר בידי פלאפל 2003, עילת תביעה בגין זכויות השימוש הללו. לבסוף טוענים המבקשים כי התובעים מושתקים מלטעון לזכויותיהם בסימנים האמורים מחמת השתק שיפוטי, באשר הכחישו זכויות אלה בהזדמנויות קודמות.

המשיבים טוענים כי אף בהיעדר עילה לפי פקודת סימני מסחר – יש בידיהם עילה לפי העוולה של גניבת עין. לטענתם, החוזה בוטל על ידי המבקש 1, ולפיכך זכויות השימוש בסימנים הנדונים חזרו לידי המשיבים. לבסוף דוחים המשיבים את הטענה להשתק שיפוטי בהסתמך על החלטות קודמות בהליך זה שדחו טענה זו.

לעניות דעתי, הפרספקטיבה הנכונה על הסכסוך שלפניי היא הפרספקטיבה החוזית. החוזה הוא אשר מקצה לצדדים או למי מהם את זכויות השימוש בסימנים הנדונים בתקופות שונות. לפיכך אין מקום להשתית את הניתוח על החלטתה הקניינית של הפוסקת במשרד רשם סימני המסחר, שכבודה ותוקפה כהחלטה חלוטה במקומו מונח, אלא על החוזה.

עיון בחוזה מלמד כי הוא נועד למסור את הניצול הכלכלי של הזכויות הנדונות לידי הנתבע 1 ו/או חברות בשליטתו, לטובת פירעון חוב של התובעים ו/או חברה בשליטתם כלפי הנתבע 1 ו/או חברה בשליטתו, כאשר מניות החברה שהוקמה לצורך כך, ושלה נמסרו זכויות השימוש האמורות, יושבו לתובעים לאחר הפירעון.

בין הצדדים נטושה מחלוקת עובדתית בשאלה אם החוב נפרע [פרוטוקול מיום 31.3.2014, עמ' 13 ו-14]. כמו כן, בין הצדדים נטושה מחלוקת מעורבת של עובדה ודין בשאלה אם החוזה נותר בתוקפו אם לאו [תגובת התובעים לבקשה למחיקה על הסף, סעיפים 15-19; תשובת הנתבעים לתגובת התובעים לבקשה למחיקה על הסף, סעיף 7].

אני סבור כי תורף התביעה הוא בשאלה אם לנתבעים או מי מהם הייתה זכות, לפי החוזה, לנצל כלכלית את זכויות השימוש בסימנים הנדונים. שאלה זו תלויה בשתי השאלות שלעיל, שהנן עובדתיות או מעורבות. על כן, אין כאן צידוק לסילוק על הסף.

אזכיר כי טענתם השלישית של המבקשים, להשתק שיפוטי כלפי המשיבים, כבר נדחתה בהחלטת בית המשפט העליון בענייננו [רע"א 8113/13 מיום 8.1.2014, פסקה 22].

לאור המקובץ הבקשה נדחית. בשל התנהלות המשיבים כמתואר בהחלטתי מיום 31.3.2014, ומשההחלטה אינה מיוסדת דווקא על טיעוני המשיבים – אין חיוב בהוצאות.