ת"א 51231-02-16 פאזל פרוז'קטס בע"מ נ' התעשיה הצבאית לישראל בע"מ ואח'

לפניי בקשה לסעד זמני אשר יאסור על המשיבים לעשות פעולות הנוגדות את החוזה בין הצדדים.

הצדדים שניהם הודיעו, כי אין הם סבורים כי יש צורך לקיים דיון במעמד הצדדים, וכי די במסמכים הנרחבים שהוגשו לשם מתן הכרעה בבקשה לסעד זמני, ועל כן תינתן ההחלטה על יסוד הכתובים.

יסודה של הבקשה – ושל התביעה העיקרית – במכרז שפרסמו המשיבות להכנת חבילת ספרות והדרכה לפרויקט שמבצעות המשיבות. לשיטתה של המבקשת, לאחר שזכתה במכרז האמור, ולאחר שהשתכלל חוזה בינה ובין המשיבות, החליטו המשיבות לפסול את אחד השלבים במכרז שנערך, בטענה של טעות בניקוד, ובכך מתכחשות לקיומו של ההסכם.

המשיבות מצדן טוענות, כי הסמכות העניינית לדון בבקשה – ובסעדים הזמניים המבוקשים – אינה מסורה לבית משפט זה, אלא לבית המשפט לעניינים מינהליים, מאחר שלשיטתן, מדובר בהליך שעילתו במכרז. לטענה זו משיבה המבקשת, כי לשיטתה – השלב המכרזי תם ונשלם, והצדדים מצויים בשלב החוזי, הבתר-מכרזי, ועל כן הסמכות מסורה לבית משפט זה, בהתאם להיקפו הכספי של החוזה הנטען (קצת למעלה מ-2 מיליון ₪).

לגופו של עניין טוענות המשיבות, כי לא מתקיימים התנאים למתן סעד זמני כמבוקש, הן במבחן סיכויי ההליך והן במבחן מאזן הנוחות.

לאחר שעיינתי בחומר שהוגש, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה לסעדים זמניים. להלן טעמיי לכך.

ראשית, אני סבור כי לעניין הסמכות העניינית, הצדק עם המשיבות: אף שניסוחו של הסעד בהליך העיקרי הוא תובענה לסעד הצהרתי שיקבע כי ההסכם שבין הצדדים תקף לכל דבר ועניין, משמעותו המעשית היא תקיפת החלטתן של המשיבות לבטל את השלב האחרון במכרז שבו השתתפה המבקשת, ושבו זכתה, מחמת טעות בחישוב הנקודות. על כן, לטעמי, נכנס ההליך לגדרי האמור בסעיף 5 לתוספת הראשונה שבחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס – 2000, המכפיף לגדרי סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים על דרך של עתירה מינהלית:

"[...] עניני מכרזים של גוף או רשות המנויים בסעיף 2 לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב-1992, ועניני מכרזים של רשות מקומית, שענינם התקשרות בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, לביצוע עבודה או לרכישת שירותים, וכן מכרזים שענינם מתן רישיון או זיכיון לפי דין."

מאחר שאין חולק כי המשיבות הן תאגידים ממשלתיים, שעל כן חל עליהן חוק חובת המכרזים הנ"ל, ומאחר שניסוחו של חוק בתי המשפט לעניינים מינהליים הוא רחב, אני סבור שגם תובענה התוקפת את החלטתו של גוף החייב בעריכת מכרז לבטל מכרז, להפסיקו או לשנות את צורת החישוב בו, היא תובענה שיש להגישה על דרך של עתירה מינהלית, ואין לאפשר לעותר לעקוף את סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים על דרך של ניסוח התובענה כתובענה לסעד הצהרתי.

אולם גם אם נבחן את הסוגייה באספקלריה של דיני הסעדים הזמניים, על פי הכללים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, גם אז אין מקום להיעתר לבקשה לסעד זמני, וזאת אף בהתעלם משאלת סיכויי ההליך.