ת"א 51184-02-12 ה' נ' מדינת ישראל ואח'

לפני תביעתו של מר א' ה', יליד 1949 (להלן: "התובע") בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 18/1/11, בתוך חניון המשמש את עובדי ובאי בית הדין לעבודה בתל-אביב. התובע, שהיה נציג ציבור בבית הדין לעבודה באותה תקופה, החנה את רכבו והלך בדרכו לבית הדין, או אז נתקל בשורת בלוקים העשויים בטון שהוצבו כהפרדה בין מקומות החניה של כלי רכב החונים במקביל זה מול זה. התובע נפל ונחבל בעיקר בכתפו הימנית (להלן: "התאונה").

החניון נשכר על ידי הנתבעת 1 לשימושה מאת הנתבעת 2, בעלת החניון. הנתבעת 3 הינה מבטחת הנתבעת 2. התובע טוען, כי הנתבעות התרשלו ביחד ולחוד באופן אחזקת החניון וגרמו לנפילתו ולפגיעה הקשה שנפגע.

בתמיכה לתביעתו, הגיש התובע חוות דעת מומחה מטעמו ממנה עולה, כי הוא נותר עם נכות אורתופדית משוקללת כתוצאה מן האירוע בשיעור של 59% בעיקר בשל פגיעה בכתף. לעומת זאת, הנתבעת הגישה חוו"ד דעת ממנה עלה שלכל יותר סובל התובע מנכות צמיתה בשיעור של 35%. מומחה בית המשפט, ד"ר מריו אייכנבלט קבע, כי התובע סובל מנכות צמיתה בשיעור של 50% בגין קשיון לא נוח של מפרק הכתף השמאלית שהינה הגפה השלטת.

הצדדים חלוקים בנוגע לקיומה של אחריות לתאונה, וככל שיוכרע, כי קיימת אחריות כזו, בנוגע לשיעור הנזקים שנגרמו לתובע והניכויים שיש לנכות מן הפיצוי, ככל שיפסק.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק, נשמעה עדותו של התובע, עדות בנו ועדותה של הגב' אירה מורייב שפגשה בתובע מיד לאחר התאונה. הנתבעות לא ביקשו לחקור את ד"ר ביקלס, שהגיש חוו"ד מטעם התובע בנוגע לבטיחות החניון. הנתבעות 2 ו- 3, בחרו שלא להגיש ראיות מטעמן ואלו מטעם הנתבעת 1, הוגש תצהיר מבלי שהעד נחקר על תצהירו, לאחר שהעד לא זומן עקב הודעת הנתבעת 3, על נכונותה לשלם גם את חלקה של הנתבעת 1, ככל שיקבע. על אף האמור ביקשו הנתבעות, כי אכריע בחלוקת הנזק ביניהן ככל שתבוא תביעת שיבוב עתידית מצד המוסד לביטוח לאומי, כאשר לטעמן הנתבעת-1, היא בבחינת המעביד וממילא לא תהא חייבת בשיבוב למוסד לביטוח לאומי והנתבעת-2 תהא חייבת בהתאם לחלקה כפי שיקבע. לנוכח הודעת הנתבעת 3, כי היא תשא בחלקה של הנתבעת 1 ככל שיקבע, נמחקה, בהסכמת הצדדים, הודעת צד ג' שהייתה תלויה ועומדת נגד הנתבעות 2 ו- 3, והנתבעת 3 שהייתה באותה עת צד ג' בתיק צורפה כנתבעת.

אופן התרחשות התאונה

התובע פרט בתצהירו את אירוע התאונה. לדבריו, במועד הארוע, 18/1/11, לערך בשעה 14:00 הגיע לחנות בחניון הסגור שמאחורי בית הדין לעבודה וששמור רק לשופטים. התובע הבהיר, כי בדרך כלל אינו נדרש להשתמש בחניון זה, משום שהוא בעל תו נכה והיה מוצא חניה ברחובות הסמוכים, אלא שבאותו יום לא מצא חניה כזו ולכן פנה לחניון השופטים. התובע החנה את רכבו בחניה מס' 46, יצא מן הרכב והחל להתקדם לעבר הכניסה האחורית לבית הדין או אז נתקל ברצועת בלוקים ששמשה להפרדה בין חניות מקבילות, אותה לא ראה כלל, לא כשיצא מן הרכב ולא כשהחל להתהלך. התובע ציין, כי באזור שחנה חנו רכבים גם ממולו והתאורה במקום הייתה חלשה, כך שבמידה רבה נע בחשיכה בסביבה בה אינו מנוסה. כתוצאה מן ההתקלות בשורת הבלוקים נפל התובע, נחבל בפניו ובחלקו גופו השונים ויד שמאל שלו דיממה. לאחר שהתאושש, התרומם וצעד לעבר הכניסה האחורית לבית-הדין, כשהוא מחזיק את יד שמאל באמצעות יד ימין ואז הבחין בגב' בורייב אחראית תחזוקה בבית-הדין וסיפר לה מה ארע.

בחקירתו הנגדית, חזר התובע על גרסה זו. התובע נחקר ארוכות על הרגלי החניה שלו בבואו לבית הדין במטרה לבסס טענה, כי הוא מכיר את המקום היטב, אך חזר והסביר, כי בדרך כלל בשל תו הנכה היה מעדיף לחנות בחוץ ולא היה נזקק לחניון השופטים שלעיתים קרובות היה עמוס. איתרע מזלו וביום הארוע לא מצא חניה אחרת. עוד הסביר התובע, כי גם אם היה נכנס לחניון זה היה חונה בחניות אחרות של העובדים וכי זו הפעם אולי השניה בה חנה במקום שופט. התובע אישר את תמונות החניון שהוצגו לפניו (בטרם השיפוץ) והסביר, כי בניגוד לנראה בתמונות היו במקום כלי רכב רבים גם ממול וגם מצדי החניה והוא נכנס בין שתי מכוניות חונות ולא הבחין כלל בשורת הבלוקים.

הגב' אירה מורייב, סיפרה בתצהירה, כי הבחינה במועד התאונה בתובע כשהוא פצוע, מדמם מהפנים ומחזיק את יש שמאל באמצעות יד ימינו, שאלה אותו מה קרה לו והוא אמר שנפל בשל שורת בלוקים שהפרידה בין שורת רכבים שחנו זה מול זה ואף הצביע אל המקום בו נפל. הוסיפה העדה, כי לאחר הארוע, בוצעו בחניון שיפורים כמו הגברת התאורה בכל רחבי החניון וכן צבעו את שורת הבלוקים שהפרידו בין החניות בצבע בולט.

בחקירתה הנגדית חזרה הגב' מורייב על הדברים והוסיפה, כי בדרך כלל התובע לא חונה בחניון זה, אלא שבאותו היום לא היה מקום חניה אחר. גם לפני הגב' מורייב הוצגו תמונות, והיא אשרה, כי אכן מדובר בחניון אולם הדגישה, כי בעת שנפל התובע שורת הבלוקים הייתה בצבע אפור ולא היו אורות ואחר כך צבעו את הבלוקים ושמו אורות.