ת"א 51167-10-13 פונטביט בע"מ נ' אליאסי

לפני בקשה לתיקון כתב התביעה.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

בהתאם להלכתו של כב' בית המשפט העליון, יש לנהוג יד רכה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות.

בבואו של בית המשפט לבחון את שאלת ההצדקה במתן ההיתר הוא נדרש לתת את הדעת למגוון סוגיות לרבות השלב בו מצוי ההליך, הרצון להכריע בכלל הסכסוכים בין הצדדים, יעילות דיונית, יכולתו של המבקש להעלות את טענותיו בשלב מוקדם יותר, המשמעות של מתן ההיתר על הצד שכנגד, תום הלב והיכולת לאזן בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים על דרך של פסיקת הוצאות.

אני ערה לשלב בו מצוי ההליך, כמו גם למשמעות של מתן ההיתר על הצורך להידרש לתצהירים וראיות נוספות.

עם זאת, דומה כי מקום בו קיימות מחלוקות בין הצדדים לעניין הפרת זכויות בשימוש בפונטים, קיומן של זכויות ביחס לאותם פונטים ודרך התנהלות שני הצדדים, יש טעם של ממש כי ההכרעה ביחס לכך תעשה תוך מתן הדעת לכל סוגי הפונטים הנטענים ( וזאת מבלי להידרש לעת הזו לשאלת צדקת טענות מי מהצדדים).

ויודגש, אין אני נדרשת במסגרת בקשה זו להכריע או לחוות דעה לגופן של טענות, אלא שיש מקום לבחון האם יש בהתנהלות התובעת כדי למנוע מתן ההיתר לתיקון כתב הטענות.

הנתבע הפנה להחלטות שניתנו על ידי לעניין הרחבת חזית. אין באלו כדי למנוע הגשתה של בקשה לתיקון כתבי טענות ואין מתן ההיתר מהווה שינוי של ההחלטות הקודמות.

באשר לסוגיית ההוצאות אציין כי אין מטרתן של אלו עונשית, אלא שהיא באה להציב את הנתבע במקום בו היו אלמלא הצורך להידרש לכתב הטענות המתוקן.

בנוסף, אין לכחד כי במהות עסקינן באותן טענות, בתוספת של פונט.