ת"א 51164-04-13 מ.ה מחסני סטוקים וצריכה בע"מ נ' יודלביץ

1.בפניי תביעה שטרית שהחלה בהגשת שיק על סך של 180,000 ₪ לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל לאחריה ניתנה לנתבע רשות להגן בהחלטה של כב' הרשמת ס' אלבו מיום 2.10.13.

רקע :

2.עסקינן בשיק (נספח להתנגדות, להלן-"השיק") שהועבר לתובעת ע"י הנפרע, מר ישראל שמלוב (להלן-"הנפרע"; "שמלוב") אשר בינו ובין אריה יודלביץ' (להלן-"אריה") , אחיו של הנתבע, נערך הסכם (נספח א' לתצהירו של שמלוב, להלן-"ההסכם"). לפי ההסכם, קיבל אריה משמלוב סך של 30,000 $ "עבור השקעה בחברת איידי (ערכת משחק לילדים)" ונקבע כי "החברה תחזיר לנפרע את הכסף 3 חודשים ממועד החתימה, בתוספת רווח ובסה"כ 40,000 $". הצדדים להסכם, שמלוב ואריה, חתמו על ההסכם. בנוסף, חתם הנתבע על גבי ההסכם "כערב להלוואה" והוא אף מסר לשמלוב את השיק.

3.הנתבע הגיש תצהיר בתמיכה להתנגדות לביצוע השיק, עת לא היה מיוצג. בתצהירו אמר הנתבע כי בין אריה לשמלוב הייתה עסקה על סך של 20,000$ בלבד וכי מחצית מהחוב בגין אותה עסקה הוחזרה כבר לשמלוב. שמלוב, העביר לתובעת ללא ידיעתו את השיק ואף מילא את השיק על סך של 240,000 ₪ שהוא אינו חייב בו כלל ואף שהשיק ניתן לפיקדון בלבד. בבקשות מאוחרות להתנגדות, הוסיף הנתבע וטען כי מועד הפירעון הרשום על גבי השיק הוא 05.08.08 אך השיק הוגש לביצוע רק ביום 21.10.12 כשהוא קרוע ומודבק. לפיכך ביקש כי תידחה התביעה.

4.לטענת התובעת, עסקינן בשיק סחיר אותו היא רכשה בתמורה ובתום לב מידי הנפרע, שמלוב. שמלוב, הגיש תצהיר בנוגע לנסבות מתן ההלוואה לאריה במסגרתה ניתן לו השיק מבלי שנירשם עליו כי ניתן כשיק ביטחון. משלא הוחזרה ההלוואה ניתן פסק בהליך בוררות בבית הדין לממונות ולפיו היה על הנתבע ואריה להשיב לו סך של 20,000 $ (נספח ב' לתצהירו של שמלוב, להלן-"פסק הבוררות"). משלא הוחזרה לו ההלוואה, בין אם לפני הליך הבוררות ובין לאחריו, נמכר השיק לתובעת וניתנה לשמלוב תמורה בעדו בסך של 45,000 ₪.  

דיון והכרעה:

המסכת העובדתית:

5.בהסכם , שהחתימה עליו אינה במחלוקת, נאמר כי אריה קיבל משמלוב סך של 30,000$. בהתאם לבקשה של שמלוב מאריה, העמיד אריה את אחיו, הנתבע, כערב לקיומו של ההסכם (עמ' 7 שורות 12-13). הנתבע, חתם כערב על ההסכם ואף מסר לשמלוב שיק לפי בקשתו של אריה ממנו (עדות הנתבע עמ' 7 שורות 2-3 ו- 10-11, עדותו של אריה עמ' 11 שורות 23-24) את השיק עליו הוא חתום (עמ' 6 שורות 30-31, עמ' 7 שורה 19).

6.הנתבע טען בפני כי השיק לא ניתן על מנת שהתובע יפרע אותו כי אם על מנת לגרום לכך שאריה ישלם את החוב לפי ההסכם. טענה זו, דינה להידחות שכן היא אינה מתיישבת עם מסירת השיק לשמלוב בד בבד עם חתימת הנתבע כערב להסכם. בהתנהגותו של הנתבע כאמור, יש כדי להעיד על כוונה להיפרע ממנו בגביית השיק ככל שאריה לא ימלא אחר הוראות ההסכם. בנוסף, טענה זו יש בה משום הרחבת חזית אסורה מתצהירו של הנתבע בתמיכה להתנגדות והועלתה רק במסגרת עדותו (עמ' 8 שורות 6-9) ללא כל ראייה בתמיכה לה.

7. בנוסף, נדחית גרסתו של הנתבע לפיה השיק שימש כערבון, רק למקרה בו אחיו לא ישלם לנפרע את הרווחים מהעסקה (עמ' 8 שורות 1-4). זאת אני קובעת בהיעדר תנאי בהסכם או על גב השיק לפיו הערבות היא לעניין התמורה מהשאת רווחים מהעסקה. יתירה מכך, לצד חתימתו של הנתבע כערב נירשם כי הנתבע "ערב על ההלוואה" ולא נאמר עבור הרווח מהעסקה.

8.לפיכך אני קובעת כי השיק ניתן על ידי הנתבע כשיק ביטחון לקיום ההסכם בידיעה של הנתבע כי יוגש לביצוע, ככל שאריה לא יקיים את חיוביו לפי ההסכם.