ת"א 51146-09-12 פיין נ' אפקטיב ניהול תיקי השקעות בע"מ ואח'

עניינה של החלטה זו הינה בבקשתה של הנתבעת 1 ל"עיון מחדש" בהחלטתי מישיבת ההוכחות האחרונה שהתקיימה ביום 22/9/16, במסגרתה ציינתי, בין היתר, כי מאחר והעדים מטעם נתבעת 1 לא התייצבו לדיון, תצהיריהם לא יהוו חלק מהראיות בתיק על פי הוראות תקנות סדר הדין האזרחי. כן, דחיתי באותה החלטה את בקשת התובעים לזמן את המצהיר מטעם הנתבעת 1 (להלן: רביב), כעד מטעמם, הכל מהנימוקים אשר פורטו באותה החלטה (ר' החלטתי האמורה בע' 319-321 לפרו'). בסיפא של החלטתי האמורה, הוריתי כי תמה פרשת התביעה, כשבהמשך הישיבה הוחל בשמיעת עדי ההגנה.

כשבוע לאחר מועד הדיון האמור, ביום 29/9/16, הגישה הנתבעת 1 בקשה החתומה על ידי רביב שהוכתרה כבקשה ל"עיון מחדש" בהחלטתי האמורה לעניין גורל תצהירי הנתבעת ובתוך כך ביקש לזמנו למתן עדות במועד ההוכחות שנקבע. רביב ציין בבקשתו כי על אף שפיטר את באי כח הנתבעת 1 כיום לפני ישיבת ההוכחות שהתקיימה, הוא התכוון להופיע בעצמו לדיון אולם לא יכל לעשות כן מאחר וסבל מכאבים עזים בעקבות פריקת כתף (בעיה רפואית שנטען כי הוא סובל ממנה שנים). לבקשה לא צורף תצהיר תמיכה ואף לא אישור רפואי כלשהו, למעט תעודת נכה מטעם משרד הביטחון.

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, הן אלה שהוגשו ב"סיבוב הראשון" לבקשת הנתבעת הראשונה מיום 29/9/16 (בהתאם להחלטתי מיום 5/10/16) והן אלה שהוגשו ב"סיבוב השני" לבקשה ה"משלימה" הנתבעת מיום 13/11/16 (בהתאם להחלטתי מיום 14/11/16) – מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

ברע"א 1056/10 קווי אשראי לישראל שירותים פיננסיים משלימים בע"מ נ' רוני אליעד [פורסם בנבו] (2/8/10), נקבע כי בקשה לעיון חוזר איננה דרך המלך להשיג על החלטה שניתנה, וכי שינוי החלטה שלא באמצעות הליך ערעורי לא ייעשה כדבר שבשגרה. זאת נוכח האינטרס הציבורי והפרטי גם יחד, ליעילות ההליך השיפוטי, ליציבות החלטות שיפוטיות ולהגנה על ציפיות הצדדים המחזיקים בהחלטה שיפוטית שכבר ניתנה. בתוך כך, חודד כי על המבקש עיון חוזר, הנטל לשכנע כי מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים שינוי החלטה שיפוטית על ידי הערכאה שנתנה אותה, כאשר בדרך כלל הדבר ינבע מנסיבות חדשות או אם התברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית.

כפי שניווכח להלן, הנסיבות שדווקא עולות מהבקשה כמו גם מתגובות הנתבעים לא רק שאינן בגדר נסיבות חדשות המסייעות לנתבעת 1 בבקשתה, אלא שנסיבות אלה יש כדי עוד יותר לבסס ולחזק את החלטת בית המשפט בעניין גורל תצהיר הנתבעת 1.

ראשית, יש להסכים עם טענת הנתבעים 2-5 בתגובתם מיום 2/11/16 כי מקום בו בקשתה של הנתבעת הכוללת טיעון עובדתי מפיו של רביב, לא נתמכה כלל בתצהיר לא כל שכן בתיעוד רפואי מזמן אמת אודות הטענה הרפואית אשר בעטיה לא התייצב לדיון, היה מקום לדחות את הבקשה על הסף ולוּ רק מוטעם זה. באם סברה הנתבעת כי צירוף "תצהיר" כאמור ותיעוד רפואי בבקשתה המשלימה מיום 13/11/16 יהיה כדי לרפא את הפגם, הרי שפגם זה לא זו בלבד שלא התרפא אלא שבבקשה משלימה זו התחזקה עוד יותר המסקנה כי אין להיעתר לבקשה בגין חוסר תום לב משווע.