א' נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

רקע

בפנינו תביעה חוזית עפ"י פוליסת סיעוד. התובע, יליד 1955, טוען שהיה פעיל עד סוף שנת 2010 ובתחילת 2011 החל לסבול מפגיעה עצבית שהקשתה על תפקודו בצורה ממשית והוא ביקש לקבל תגמולים מהנתבעת, שהנפיקה מספר פוליסות על שמו, כמפורט בכתב התביעה.

התביעה הוגשה בשנת 2013 והתנהלה בעצלתיים. בדיון (יחידי עד כה בתיק!) מיום 17.09.14 נתתי החלטה בה אפשרתי לתובע הגשת חוו"ד שתבסס עילה על פי הפוליסות עד ליום 20.11.14 וביקשתי לקבל הודעת מהצדדים כיצד לקדם ההליכים בתיק עד ליום 25.11.14. לא קיבלתי כל הודעה עד ליום 02.01.15 והוצאתי החלטה בה ציינתי כי אני עדיין ממתין להודעת הצדדים וקבעתי תז"פ נוסף ליום 01.02.15. שוב לא קיבלתי כל הודעה, סברתי שאולי הצדדים הגיעו להסדר פשרה מחוץ לכותלי בית המשפט ומשכך קבעתי תז"פ ליום 01.03.15 למחיקת התביעה מחוסר מעש.

ביום 01.03.15 הגיש התובע בקשה לארכה של 14 יום ובהחלטתי מאותו יום נעתרתי למבוקש, אך דבר לא נעשה. לאחר מספר החלטות נוספות ומשלא התקבלה כל הודעה מטעם התובע, לא ראיתי מנוס מלתת פסק דין ביום 01.04.17 ולסגור את התיק מחוסר מעש.

ביום 26.11.17 הוגשה בקשה בליווי תצהיר מאת התובע לביטול ההחלטה לסגירת התיק ולחידוש ההליכים. הנתבעת התנגדה לבקשה. ביום 11.12.17 החלטתי על קיום דיון בבקשה לביטול המחיקה מחוסר מעש במעמד הצדדים וביום 15.01.18 התקיים הדיון במעמד ב"כ הצדדים והתובע. ב"כ הנתבעת לא ביקש לחקור את התובע על תצהירו והצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

טענות הצדדים

לטענת ב"כ התובע המלומד בסוף שנת 2015 החליט התובע להפסיק את ייצוגו ולהעביר את הייצוג לעו"ד אחר. אולם לאחר שהבין כי העו"ד החדש לא עשה דבר ואף נמחקה התביעה, ביקש התובע כי עו"ד טויזר ישוב לייצגו. עוד טוען ב"כ התובע כי הוגשו כבר חוו"ד והתקיים הליך גישור ולכן יהיה יעיל יותר לחדש את התביעה מאשר להגישה מחדש.

לטענת ב"כ הנתבעת המלומד לפי תקנה 473 לתקנות סדר הדין האזרחי - התשמ"ד 1984 בעל דין יכול להחליף עורך דין בתנאי שיודיע לבית המשפט על כך והמציא העתק ההודעה לכל בעלי הדין. משכך כל עוד לא נעשה כן ייחשב עורך הדין הקודם כעורך דינו של בעל הדין עד לסיומה הסופי של התובענה ובלא חילופין בדרך זו אין עורך הדין רשאי להסתלק מן התובענה אלא ברשות בית המשפט שלפניו התובענה נדונה.

כן טוען ב"כ הנתבעת כי התובע לא פעל בהתאם לנחיות הנשיאה (כתוארה אז) דורית בייניש. התובע הגיש את תביעתו על ידי עורך דין אחר והחליף ייצוג ביום 08.01.14 ומייצגו מאז ועד היום בעצם הינו עו"ד מאיר טויזר משום שמאז ועד היום לא התקבלה בתיק שום בקשה נוספת להחלפת ייצוג וכל החלטות בית המשפט וההתרעות בדבר סגירת התיק מחוסר מעש נמסרו לעו"ד טויזר.

כמו כן לא הוגשה בקשה לביטול ההחלטה בדבר סגירת התיק בתוך 30 יום ולא הוגש ערעור ובעצם רק בחלוף כשנתיים וחצי מיום מתן הארכה בת 14 יום שהוזכרה לעיל הגיש התובע את הבקשה לביטול החלטה.

ב"כ התובע הסביר כי החל מיום 08.12.15 הפסיק לייצג את התובע וכי שלח הודעה על כך לתובע וכן צירף העתק המכתב. עם קבלת ההודעה על פסק הדין פנה לתובע עדכן אותו ובעקבות כך ביקש התובע כי ישוב לייצגו ויבטל את פסק הדין.

דיון והכרעה

בבואנו לדון בבקשה זו עלינו להביא בחשבון כי זכותו של אדם לבור טענותיו בפני ערכאות משפטיות הפכה משנת 1992 לזכות יסוד חוקתית. בתי המשפט במדינת ישראל, כמדיניות שיפוטית מוצהרת, נוטים שלא לחסום את זכות הגישה לערכאות. הגישה המקובלת היום היא כי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מכיר בזכות הפניה לבית המשפט כזכות חוקתית (ראו א' ברק, "כבוד האדם כזכות חוקתית", הפרקליט מא (תשנ"ד) 271, 280; ש' לוין, "חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו וסדרי הדין האזרחיים", הפרקליט מב (תשנ"ה-1995), 451). יש הרואים בזכות הגישה לערכאות חלק מזכות הקניין (כך למשל קבע בית המשפט העליון בארה"ב בעניין Logan v. Zimmerman Brush Co., 455 U.S. (1982) 422, 428-33). אחרים רואים בכך חלק מכבוד האדם (ש' לוין, "כבוד האדם וחירותו", בעמ' 454).

דחיית הבקשה לביטול פסק הדין מובילה לסילוקה של התביעה מבלי לבררה לגופו של עניין. נראה שכפי המקובל בבקשות לסילוק על הסף, השימוש באמצעי זה ישמר למקרים חריגים בהם ברור שאין אפשרות, ולו קלושה, כי יוכיח התובע את תביעתו (ע"א 5634/05 צוקית הכרמל פרויקטים בע"מ נ' מיכה צח חברה לקבלנות כללית בע"מ [4.6.07] והשווה לרע"א 8524/10 טיב הכרמל תעשיות (2002) נ' פרימיוס קלאס [31.1.11]; רע"א 410/11 סלאלום פיתוח והשקעות בע"מ נ' רו"ח חן ברדיצ'ב, [3.10.11].