ת"א 51071-07-13 באר נ' ה'

החלטתי עניינה בקשת הנתבע מיום 15.1.15, להוספת ראיות, בשלב מתקדם של ההליך, בקשה שעליה נאספו עתה התשובות.

1.תחילת ההליך בבקשה לביצוע שטרות שהגיש התובע, בסכום כולל של 918,000 ₪, שלשיטת התובע ניתנו לו בתמורה להלוואה שהעמיד לנתבע.

2.הנתבע התנגד. כמפורט בהחלטתי מיום 8.4.14 בבקשת הרשות להתגונן, הרי שההתייחסות לסכום החוב האמור – גם זאת, עד כמה שניתן היה לחלצה בדוחק מטענות הנתבע בהתנגדותו ובדיון שהתקיים בה – הייתה בתמצית זו:

-הנתבע, שציין קיומן של עסקאות הלוואה שונות עם התובע, הודה בכך שנותר חייב לתובע סכום של 600,000 ₪ (סעיף 7 לתצהירו). לעומת זאת הכחיש קיומו של חוב מעבר לאמור.

-החוב בו הודעה חולק לשניים: באשר לסכום של 230 אלף ₪ (להלן: הסכום הראשון) לא חלק הנתבע למעשה על כך שמדובר בהלוואה שלא נפרעה. ביחס לסכום הראשון נדחתה אפוא ההתנגדות, בהסכמה. גם באשר ליתרת ההלוואה שעליה לא חלק, קרי סכום של 370 אלף ₪ (להלן: הסכום השני) טען הנתבע כי אכן הועמדה הלוואה ונמסרו לתובע שיקים לפרעון החוב מכוח ההלוואה. ברם לטענת הנתבע, התובע המחה את זכותו לדרוש את פרעון הסכום השני לידי אחד מונסונגו (מה שמפחית את החוב שבו הודה הנתבע כדי 230 אלף ₪, הוא הסכום הראשון הנזכר לעיל). בעניין חבותו לשלם לתובע דווקא את הסכום של 370 אלף ₪, הוא הסכום השני, ניתנה לנתבע הרשות להתגונן ללא תנאי, ועל כך נסבה התביעה עתה. התובע, יצוין, דוחה בתוקף את הטענה כי המחה את החוב למונסונגו הנ"ל.

-באשר ליתרת הסכום, קרי סך של 318 אלף ₪ (להלן: הסכום השלישי) נטען, בשפה רפה משהו, כי ההלוואה כנראה נפרעה. ביחס לסכום השלישי ניתנה הרשות להתגונן, אך נוכח חוסר הפירוט הותנתה הרשות בהפקדת ערבון בסכום נמוך יחסית לחוב, של 30,000 ₪. הערבון לא הופקד במועדו ונדחתה ההתנגדות גם ברכיב זה.

סיכומם של דברים: הסכום היחיד שנותר במחלוקת הוא הסכום השני, שלגביו טענת הנתבע היא כי חובו, שאכן קיים, הומחה לאחר, שרק הוא בעל הזכות לדרוש את פרעונו.

3.במעמד קדם המשפט שאמור היה לסיים את ההליכים המקדמיים בתיק, שאינו מן הסבוכים, לשון המעטה, הודיע הנתבע כי הוא מבקש לצרף דפי חשבון משני בנקים המלמדים על כך ששילם לתובע כספים רבים ופרע את ההלוואה. התובע התנגד נמרצות. הוריתי לנתבע להגיש אפוא בקשה סדורה בכתב לצירוף המסמכים, והוא עשה כן.

4.בבקשה הנוכחית מזכיר הנתבע את דבריו בתצהיר על יחסים ענפים עם התובע. עתה הוא מציין כי עיון בשני חשבונות שלו, שאת דפי החשבון שלהם מבקש הנתבע לצרף, מלמד על כך שמחשבונו של הנתבע נפרעו בשנים 2011 עד 2013 שיקים בסכום כולל של כ-2.2 מיליון ₪. אין בידי הנתבע להראות כי הנפרע היה דווקא התובע, או כי הכספים שיצאו מחשבונות הנתבע הגיעו דווקא לחשבונו של התובע. על כן מציע הנתבע שלאחר הצגת דפי החשבון שלו כראיה, יידרש התובע להציג מסמכים שילמדו אילו כספים קיבל מן הנתבע, וייערכו הצלבות בין הסכומים שיצאו מחשבון הנתבע לבין אלה שהתקבלו בחשבון התובע, כל זאת על מנת לפרוס בפני בית המשפט "את יריעת ההתחשבנות האמיתית בין הצדדים באופן המדויק ביותר, כך שלא ייוותר ספק לגבי החוב הנטען כמו גם לגבי הכספים ששולמו". אשר לעיתוי הגשת הבקשה מבאר הנתבע כי היה עסוק בשנה וחצי האחרונות בכעשרה הליכים שונים שהוגשו בידי נושיו, בהליך גירושין, ואף בקושי לקבל מסמכים מן הבנקים.

5.התובע מתנגד להוספת הראיות. לשיטתו, אין מדובר אלא בניסיון להארכת ההתדיינות, כאשר לגוף הדברים אין בראיות החדשות נפקות לסוגיה הנותרת שבמחלוקת, שהיא המחאת הזכות ביחס לסכום השלישי, שבעניינו ניתנה הרשות להתגונן.