ת"א 51064-02-16 אפל נ' קינן

לפניי בקשת הנתבע (להלן: "אלון" או "המבקש") לחייב את התובע (להלן: "אליעזר" או "המשיב") בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א").

1. אליעזר הגיש נגד אלון בקשה לאכיפת פסק דין שניתן נגד אלון בהיעדר התייצבות במדינת קליפורניה שבארצות הברית, ואשר בגדרו חויב אלון לשלם לאליעזר סכום של 779,589.84 דולר ארה"ב. בתגובה לבקשה לאכיפת פסק הדין טען אלון כי יש לדחות את הבקשה, שכן כל טענות אליעזר בבקשה לאכיפת פסק חוץ, כי שטר החוב מושא הבקשה נחתם על ידי הצדדים המתגוררים או התגוררו בארצות הברית בגין עסקה שנכרתה בארצות הברית הן שקר, ולמעשה ההליכים בארצות הברית הם הליכי סרק שנקט נגדו אליעזר, תוך ניצול לרעה של הקלות בה ניתן לנקוט בהליכים משפטיים בארצות הברית. לטענת אלון פסק הדין בארצות הברית ניתן בהיעדר סמכות מקומית, בלי שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו, והושג על ידי אליעזר במרמה, תוך הצגת מצגי שווא ושימוש במסמכים מזויפים. לטענתו אליעזר נמלט ונחבא במקום בלתי ידוע, כתובתו אינה ידועה והצהרתו בדבר הדירה שבבעלותו הנה שקרית.

2. בבקשה להפקדת ערובה ובתצהירו שצורף אליה, חזר אלון על טענותיו בתגובה לבקשה לאכיפת פסק החוץ וטען, כי נוכח האמור, אם לא יחויב אליעזר בהפקדת ערובה להוצאותיו, הסיכוי שיוכל להיפרע ממנו ולגבות ממנו את הוצאותיו אפסי.

3. בתגובה לבקשה טען אליעזר, כי סיכויי התביעה טובים, שכן מדובר בהליך לאכיפת פסק דין שניתן בארצות הברית, לאחר שכבר זכה בדין, ובכל מקרה אין לקבוע כי מדובר בהליך סרק, אשר מצדיק בנסיבות העניין את חיובו בהפקדת ערובה. עוד טען אליעזר, כי העובדה שהוא תושב זר אינה צריכה להוות שיקול בלעדי לחיובו בהפקדת ערובה להוצאות המבקש, שכן לשיטתו בקשות לאכיפת פסק חוץ מטבען מוגשות על ידי תושב זר, ואין למנוע ממנו גישה לערכאות משפטיות במקרה זה. לתשובה לא צורף תצהיר.

4. דין הבקשה להתקבל.

5. תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט "רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע". בית המשפט העליון קבע, כי יש לפרש את התקנה בצורה מצומצמת, וזאת על מנת לצמצם את הפגיעה בזכות הגישה לערכאות שיפוטיות אשר הוכרה כזכות חוקתית (רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נגד אורי ניב ואח' פ"ד נד (2) 845). אל מול ההגנה שיש להעניק לתובע ולזכות הגישה לערכאות, עומד אינטרס של הנתבע להבטיח את גביית הוצאותיו אם התביעה נגדו תידחה. באיזון בין זכות הגישה לבתי המשפט לבין זכות הנתבע להבטיח את הוצאותיו נקבע הכלל, כי כאשר התובע מתגורר בחו"ל ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ ואשר מהם יוכל הנתבע להיפרע, יטה בית המשפט לחייב את התובע בהפקדת ערובה. קיימת הצדקה לחיוב התובע בהפקדת ערובה גם מקום בו לא המציא את כתובת מגוריו כנדרש לפי תקנה 9 (2) לתקנות, או המציא כתובת לא נכונה, שכן בכך למעשה גילה לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות. לצד העובדה שהתובע תושב חוץ, יש לבחון שיקולים נוספים רלבנטיים, ובכלל זה סיכויי התביעה לכאורה, אם כי נפסק, כי יש לעשות כן בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (ר' רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נגד נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד (ו) 647; רעא 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ וההפניות שם) (17.04.01).