ענ"א נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת 1982, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 16.12.2012, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975. 

1. דר' אגר, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה בתאונה. מחוות הדעת עולה כי שלושה שבועות לאחר התאונה הופיעו כאבי גב וזרמים ברגל. ממצאי הדמייה הדגימו בלט בחוליות 4-5L. ביום 12.1.2015 עברה ניתוח בעמוד השדרה המותני. בעברה תלונות בגין כאבי עמוד שדרה מותני. אין חסר נוירולוגי, אך יש מגבלה מסויימת בתנועה המלווה בכאב. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לפריט 37 (7) (א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956. לנוכח עבר קודם, קבע המומחה כי יש לייחס מחצית מנכותה לעבר ורק 5% החמרה לתאונה הנוכחית.

2. בתשובה מיום 5.12.16 לשאלות הבהרה, אישר המומחה ימי מחלה לתקופה של שמונה חודשים וחצי, וציין שאפשר שהתאונה הביאה לצורך בניתוח. עוד נקבעו 20% נכות זמנית מתום תקופת אי הכושר ועד לניתוח, 100% לחודש אחרי הניתוח, ו- 20% חודשיים לאחר מכן, עד להתייצבות הנכות הצמיתה.

3. עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, את השיקולים הבאים: מדובר בנכות בשיעור של 5% על רקע עבר קודם עם בעיות גב ; התובעת טענה, כי עבדה כגננת, כי נגרם לה סבל רב שהוביל לניתוח, וחלקה על קיומו של עבר קודם כפי שקבע המומחה ; התובעת טענה כי גם אם קיבלה שכר, מדובר בשימוש בימי מחלה ; הנתבעת טענה, כי כאשר מדובר בנכות זניחה של 5% תחשיב התובעת הוא מוגזם ; הנתבעת טענה, כי מדובר בפגיעה קלה על רקע עבר משמעותי ; הנתבעת צרפה דו"ח רציפות, המלמד כי שכרה של התובעת בשנת 2012 עמד על 96,600 ₪, בשנת 2013 עמד על 67,800 ₪, ובשנת 2014 עמד על 109,500 ₪ ; התובעת צרפה מסמך של משרד החינוך, על ניצול 100 ימי מחלה מהתאונה ועד סוף 2016 (הערת הנתבעת בעניין זה איננה ברורה) ; הנתבעת טענה כי ההעדרות ללא שכר מקורה כנראה בהכשרה ולא בנזקי התאונה.

4. נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

   • בגין נזק שאיננו נזק ממון – 18,000 ₪.

   • בגין הפסדי שכר לעבר – 37,000 ₪ (הסכום מורכב בערך מההפרש בין שכרה בשנת 2013 לשכרה בשנת 2013 לפי דוח הרציפות, בתוספת בערך חודש שכר אחד, שכן שימוש בימי מחלה בדרך כלל מקנה רבע פיצוי לפי ההסכמים הקיבוציים בעת הפרישה. בשנת 2014 שכרה רק השביח מול השכר שטרם התאונה).

   • בגין הפסדי שכר לעתיד – 80,000 ₪ (בערך שני שלישים מחישוב אקטוארי לפי שכרה היום 9,000 ₪ והנכות בשיעור של 5%, בתוספת 12% בגין הפרשות סוציאליות. בשנת 2014 השתכרה התובעת יותר מאשר בשנת 2012, ולכן לא מצאתי מקום לחישוב אקטוארי מלא).

   • בגין עזרה והוצאות לעבר ולעתיד – 12,000 ₪.