ת"א 51040-08-15

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

1.התובעים הם הוריו של אבראהים אשר נולד ביום 14.9.2001, והלך לעולמו בתאריך 24.5.2009 בעקבות מום מולד ממנו הוא סבל. בכתב התביעה טענו התובעים, כי הנתבעת התרשלה במעקב ההיריון של התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") באבראהים, בכך שהרופא מטעם הנתבעת, שהתובעת הייתה במעקב אצלו, התעלם מסימנים מחשידים שעלו כבר בתחילת ההיריון, ולא הפנה אותה לבדיקה גנטית מוקדמת לאיתור מומים. לטענת התובעים, אילו התובעת הייתה מופנית לביצוע בדיקה גנטית מוקדמת, התובעת הייתה עוברת דיקור מי שפיר, המום ממנו סבל אבראהים היה מתגלה במהלך ההיריון, והתובעת הייתה פונה לוועדה להפסקת היריון. התובעים לא צירפו חוות דעת רפואית התומכת בטענותיהם שבכתב התביעה.

2.בבקשה לדחיית התביעה טענה הנתבעת, כי מדובר בתביעת הורים בעילה של הולדה בעוולה ועל כן, היא התיישנה כבר בשנת 2008. התביעה הוגשה בשנת 2015, כשבע שנים לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות ועל כן, דין התביעה להידחות. הנתבעת טענה עוד, כי דין התביעה להידחות מאחר שלא צורפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית.

3.התובעים טענו בתגובה לבקשה, כי התביעה הוגשה כתביעה של הילוד, אבראהים, בהתאם להלכה שנקבעה בע"א 4512/13, 6201/13 בית החולים הסהר האדום ואח' נ' פלוני ואח' (להלן: "הלכת הסהר האדום"), שבה נקבע, כי במקרים שבהם תביעת ההורים התיישנה, תתאפשר הגשת תביעה על ידי הילוד עצמו עד 28.8.2015. מאחר שהתביעה כאן הוגשה בהיות התובעים יורשיו של המנוח אבראהים ביום 27.8.2015, קרי בטרם חלפה התקופה שקבע בית המשפט העליון בפרשת הסהר האדום, דין טענת ההתיישנות להידחות.

4.בתשובה לתגובה שהגישה לאחר שכבר הוגשה חוות דעת על ידי התובעים, טענה הנתבעת, כי מעיון בכתב התביעה ובראשי הנזק המפורטים בו עולה, בבירור, כי התביעה הוגשה כתביעה של ההורים עצמם ולא כתביעה של הילוד. לשיטתה, ניתן ללמוד על כך מכותרת כתב התביעה שבה לא צוין כי היא הוגשה בשם העיזבון וכן ממהות ראשי הנזק עצמם. עוד טענה הנתבעת, כי דין התביעה להידחות מאחר שחוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים כוללת טענות חדשות שלא נטענו בכתב התביעה שהוגש על ידם. מאחר שחוות הדעת מפרטת טענות חדשות שאין להן זכר בכתב התביעה ומאחר שתקופת ההתיישנות חלפה, דין התביעה להידחות גם אם מדובר בתביעה של הילוד.

5.דין הבקשה להתקבל באופן חלקי.

אין מחלוקת בין הצדדים כי תביעת ההורים התיישנה, שכן חלפו מאז התגבשותה ועד הגשת התביעה יותר משבע שנים. אין גם מחלוקת כי תביעת ההורים בתור יורשיו של המנוח לא התיישנה שכן היא הוגשה בתוך התקופה שקבע בית המשפט בפרשת הסהר האדום. מעיון בכתב התביעה עולה, בבירור, כי היא כוללת ראשי נזק שהם במובהק שייכים לתביעת ההורים, כגון פגיעה באוטונומיה, העזרה שהעניקו התובעים לילוד בגין התקופה שקדמה לשבע שנים מאז הגשת התביעה, רכישת ציוד בגין תקופה זו, הוצאות רפואיות בתקופה זו ועוד. ראשי נזק אלה התיישנו מאחר שעילת התביעה העומדת בבסיסם היא עילת התביעה של ההורים, בין בהתאם לעילת התביעה של חיים בעוולה ובין בהיותם מטיבי נזקיו של המנוח אבראהים.

ברם, לא ניתן לקבל את הטענה, כי התביעה בכללותה מתייחסת לתביעת ההורים עצמם כתביעה עצמאית במנותק מתביעת הילוד. בכתב התביעה נטען במפורש, כי היא מוגשת בהתאם להלכת הסהר האדום ומכאן ניתן ללמוד כי הכוונה הייתה להגשת התביעה בשם הילוד. זאת ועוד, חלק מראשי הנזק יכולים להיות משותפים הן לתביעת ההורים והן לתביעת הילוד, כך שלא ניתן לקבל את הטענה, כי כל התביעה היא תביעה עצמאית של ההורים במנותק מתביעת הילוד.

6.באשר לטענת הנתבעת כי חוות הדעת שהגישו התובעים כוללת טענות חדשות, שלא בא זכרן בכתב התביעה, מעיון בכתב התביעה ובחוות דעת המומחה מטעם התובעים עולה, לכאורה, כי בטענה זו יש ממש. בחוות הדעת הועלתה, לראשונה, הטענה, כי אילו הייתה מבוצעת ביופסיית שריר לבן הבכור של התובעים טרם כניסת האם להיריון נשוא התביעה, אבחון המחלה היה מתבצע קודם. לטענה זו אין כל זכר בכתב התביעה. יתרה מכך, צודקת הנתבעת לכאורה בטענתה, כי האמור בחוות הדעת סותר את הנטען בכתב התביעה, שכן בכתב התביעה נטען כי בייעוץ גנטי נכון, התובעת הייתה עוברת דיקור מי שפיר ובכך היה מתגלה המום. בניגוד לטענות אלה, סבור פרופ' הנדזל, המומחה מטעם התובעים, כי המום שממנו סבל אבראהים לא ניתן היה לגילוי בייעוץ גנטי ולא בבדיקת אולטרסאונד מורחבת ולא בדיקור מי שפיר. משכך הם פני הדברים, לא ניתן להגיש את חוות הדעת כפי שהוגשה, אלא יש צורך בתיקון כתב התביעה. ברם, מאחר שהטענות של הנתבעת הועלו במסגרת התשובה לתגובה ולא במסגרת הבקשה לסילוק התביעה על הסף, ובכך לא התאפשרה לתובעים להגיב עליהן, אינני רואה מקום לדון בטענות אלה במסגרת הזו.