ת"א 51034-11-11 א. ואח' נ' מכבי שירותי בריאות

בפני בקשה להתיר לתובעים להביא ראיות מפריכות לאחר סיום שמיעת הראיות, ולאחר שהתיק נקבע להגשת סיכומים בכתב.

רקע והליכים

התביעה שבפני היא תביעת רשלנות רפואית. התובעות הן בנותיה של ד.י. ז"ל, אשר ביום 25.7.06 שמה קץ לחייה. המנוחה היתה מטופלת במסגרת קופת חולים מכבי (הנתבעת) אצל ד"ר הרמן.

בכתב התביעה נטען כי ד"ר הרמן היה מודע לכך שהמנוחה ניסתה להתאבד בעבר, כשקפצה מהקומה השניה בביתה. עוד נטען כי ד"ר הרמן נתן למנוחה מרשמים לתרופה בשם נוקטורנו בקביעות. ביום שלפני מותה, ביקרה המנוחה אצל ד"ר הרמן, ובביקור זה הוא נתן לה מרשם לקלונקס והיפנודורם. לטענת התובעות, המנוחה קנתה את התרופות שעליהן המליץ ד"ר הרמן והתאבדה.

לכתב התביעה צירפו התובע חוות דעת של ד"ר אופנהיים, פסיכיאטר, ובה תיאור מפורט של ביקור המנוחה אצל ד"ר הרמן יום לפני מותה. על פי חוות הדעת, ד"ר הרמן טעה באבחון המנוחה, שכן לא אבחן שהיא במצב של דכאון מג'ורי. לדעתו של ד"ר אופנהיים, ד"ר הרמן התרשל בשני אופנים. ראשית, לשיטתו, טיפול סביר במנוחה היה חייב לכלול התייעצות פסיכיאטרית, אף בלא הסכמת המנוחה. שנית, נדרש לזמן באופן דחוף את בני משפחת המנוחה, להזהירם מפי מצבה, לדרוש השגחה של 24 שעות ביממה, ולסלק ממנה את כל התרופות להן היא נזקקת עד לקבלת טיפול פסיכיאטרי מסודר.

הנתבעת, קופת חולים מכבי, הכחישה את הרשלנות המיוחסת לה, כשהיא מתבססת על חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי של פרופ' זמישלני וחוות דעת של מומחית לרפואת משפחה, פרופ' חווה טבנקין. שני המומחים הדגישו כי לדעתם לא נפל פסול בהתנהלות ד"ר הרמן, אשר אבחן את התובעת כפי שאבחנו קודמיו, כמי שסובלת מהפרעת אישיות, ונמצאת במצוקה, הציע לה טיפול נפשי, לו היחא סירבה, ולפיכך נתן לה תרופות הרגעה בסוג ובמינון המקובל. לטענת המומחים, אין קשר סיבתי בין המרשמים שרשם ד"ר הרמן למנוחה לבין התאבדותה, ולמעשה ההתאבדות היתה בלתי נמנעת, לטעמם.

בנוסף, מינה בית המשפט מומחה מטעמו, את פרופ' מוניץ. פרופ' מוניץ קבע בחוות דעתו שד"ר הרמן "פעל בצורה סבירה בהחלט", אבחן נכון את מצבה של המנוחה, והתרופות שרשם לה, גם במינונים גבוהים, אינם גורמים למוות.

כמקובל, בית המשפט הורה לצדדים להגיש ראיותיהם טרם קביעת התיק לשמיעת הראיות. בנוסף לחוות הדעת מטעמן, הגישו התובעות עדותן הראשית בתצהירים. הנתבעת מצידה הגישה, נוסף לחוות הדעת, את תצהירו של ד"ר הרמן, אשר לא היה חתום, וכן תיק מוצגים ובו תיקה הרפואי של המנוחה בקופת חולים וכן דו"ח מד"א ממועד ההתאבדות וסיכום מלה מבית החולים הדסה עין כרם בגין נסיון התאבדות קודם.

לשמיעת הראיות נקבעו שני ימי דיונים מלאים, בהם נחקרו כל המומחים וכל המצהירים. בתום חקירת כל העדים, ובשל שביתת הקלדניות, ניתנה החלטה המורה על הגשת סיכומים בכתב, למרות שמלכתחילה נקבע התיק לשמיעת סיכומים בעל פה.