ת"א 51025-09-16

להלן הצעת ביהמ"ש, לקניית סיכון הדדי.

1. המפגע הנטען הנחזה בתמונות אינו "גבולי" מבחינת סיווגו כמכשול. מדובר במכשול של ממש.

2. להבדיל, האירוע התרחש באור יום וגם לנוכח הטענה כי המפגע "הוסווה" בעלים" במעט שימת לב יכול שניתן היה להבחין בו. לצרכי פשרה יש להטיל אשם תורם מתון בשיעור 10%, ועוד 10% לצורך קניית סיכון בשאלת הנסיבות – סה"כ 20%.

3. התובעת בת 55 במועד התאונה (3.4.15) , כיום בת 57.

4. הפגיעה העיקרית התבטאה בשברים בשורש יד שמאל. היה גיבוס ל 12 יום. הנכות הרפואית המוסכמת עומדת על 7.5%.

5. התאונה הוכרה כתאונת עבודה. המל"ל הכיר באי כושר מלא עד 28.5.15 כלומר חודשיים חסר כמה ימים. מאז נכות זמנית בת 20% ל 3 חודש עד 31.8.15; ולאחר מכן 10% לצמיתות.

6. הוצאות רפואיות ונסיעות: 2000 ₪ באומדן, היות והוצאות רפואיות הכלולות בסל הבריאות ונסיעות לקבלתן הנן על המל"ל , ועל קופ"ח (כידו הארוכה של המל"ל לענין טיפול רפואי בנפגעי עבודה).

7. עזרת צד ג' עבר (בני משפחה): 7000 ₪ לתקופת החודשים הסמוכה לפגיעה כולל חודשיים אי כושר מלא.

8. הפסד שכר לעבר: התובעת עצמאית, בעלת חנות לבגדי נשים. על פי אישור המל"ל ההכנסה ברבע השנה שעובר לפגיעה, בחלוקה לשלוש עמדה על 2315 ₪ לחודש. כפול חודשיים חסר שבוע 4050 ₪ מעוגל (חרף טענות הנתבעת על חזרה לעבודה לאחר שבוע, בשלב זה ולצרכי פשרה).