ת"א 51011-10-13 סלקום ישראל בע"מ נ' מצארווה

לפניי בקשת הנתבעת לביטול פסק הדין, שניתן נגדה בהעדר הגנה ביום 19/5/14. פסק הדין ניתן באין מחלוקת על כך שהמבקשת קיבלה את כתב התביעה, ולאחר שארכה, שניתנה לבקשתה, חלפה והיא לא התגוננה.

המבקשת הגישה את הבקשה לביטול פסק דין ובקשה להארכת מועד להגשתה ביום 30/6/14.

המבקשת טוענת כי עם קבלת כתב התביעה פנתה לקבלת סיוע מהלשכה לסיוע משפטי, נאמר לה כי עליה להגיש בקשה להארכת מועד בעצמה, ועו"ד טיארה בדראן הגיש את הבקשה להארכת מועד בשמה (יפוי כח, נספח א' לבקשה, ובקשה מס' 1 מיום 20/1/14, נספח ב' לבקשה). המבקשת טוענת כי למרות מאמציה, קיבלה אישור לפנות לעו"ד שייצג אותה מטעם הלשכה לסיוע משפטי רק ביום 23/6/14 (החלטת הלשכה לסיוע משפטי מיום 29/6/14, נספח ג' לבקשה).

לגוף התביעה טוענת המבקשת כי לא התקשרה בהסכם עם המשיבה, אלא נפלה, כמו נשים נוספות בכפר ג'סר א-זרקא למעשה מירמה ו"עוקץ". לדבריה בחור בשם ג'מיל פנה למספר נשים בכפר, הסובל מבעיית אבטלה, והציע להן עבודה אצלו באום אל פחם. המבקשת, כמו נשים אחרות, נדרשה למלא טפסים, ובהם פרטיה לרבות פרטי חשבון בנק, ולחתום על מסמכים. מיד לאחר מכן החלו הנשים ל"הסתבך" ולקבל פניות מנושים שונים. המבקשת טוענת כי מעולם לא גרה באום אל פחם, לא היתה במשרדי המשיבה, לא הזמינה ולא קיבלה את שמונת מכשירי הטלפון נשוא התביעה, לא חתמה על הסכמים מול התובעת, והיא עצמה משתמשת במכשיר טלפון מיושן בשירות "טוקמן".

המשיבה בתגובתה טענה כי הנתבעת לא הוכיחה כי פעלה בזריזות על מנת לקבל סיוע משפטי, והגישה את הבקשה בחלוף שמונה חודשים מהגשת התביעה, כאשר אין חולק כי קיבלה את כתב התביעה ביום 18/12/13, וקיבלה הארכת מועד עד לחודש פברואר. לגוף ההגנה טוענת המשיבה כי המבקשת מעלה טענה סתמית, שאינה יכולה לעמוד בפני ההסכמים החתומים, שצורפו ע"י המשיבה, וכי הטענה הועלתה לראשונה כנגד התביעה. עוד מציין ב"כ המשיבה כי המבקשת הסתירה מבית המשפט כי נתבעה על ידי מספר חברות תקשורת.

המבקשת ניצלה את זכות התגובה לתגובה, צירפה אישור המעיד כי פנתה ללשכה לסיוע משפטי ופתחה שם תיק כבר ביום 23/1/14 (נספח א' לתגובה לתגובה), והציגה כי לא שקטה על שמריה ולא זלזלה בהליך, אלא שילמה לעו"ד, על מנת שיגיש עבורה את הבקשה להארכת מועד. המבקשת מציינת כי עורך הדין לא עדכן אותה והטיפול בבקשה לסיוע משפטי התארך, לא בשליטתה.

המבקשת חוזרת על טענותיה לעניין העיסקה עצמה, מפנה לפרטים הלא מתאימים בהסכמים (כגון המען באום אל פחם, שם לא גרה מעולם) ומלינה על התובעת, שלא ערכה "בדק בית" ולא בדקה כי המבקשת מסוגלת כלכלית להתקשר בעיסקה, ולא וידאה את חתימתה על קבלת המכשירים. המבקשת צירפה רשימת התיקים, המתנהלים נגדה, ושנפתחו בשנים 2013-2014 (למעט תיק אחד משנת 1990) (נספח ב' לתגובה לתגובה).

לאחר שקראתי את כתב התביעה (שהוגש בסדר דין רגיל ולא מקוצר), הבקשות והתגובות, אין לי אלא לתמוה על עמדת המשיבה.

לכתב התביעה צורפו הסכמים רבים מיום 26/1/12 ומיום 30/1/12, בהם נרשם מענה של המבקשת באום אל פחם, לרבות הוראת קבע מיום 26/1/12 (נספחים א' ו-ב' לכתב התביעה). כמו כן צורפו רשימה וחמש חשבוניות מיום 11/2/12, 11/3/12, 11/4/12, 11/5/12 ו-11/6/12, כאשר עיקר סכום התביעה, 146,000 ₪, חוייב ביום 11/3/13 ופירוט שיחות שבוצעו מיום 1/2/12 עד ליום 3/2/12. בחשבונית השניה כבר חוייבה הנתבעת בכל עלות המכשירים (נספח ג' לכתב התביעה). עוד צורף לכתב התביעה מכתב התראה מיום 4/6/13 (נספח ד' לכתב התביעה).