ת"א 50863-07-11

1.המבקש עותר לביטולו של פסק דין מיום 2.6.2015 שניתן בהעדר התייצבותו לדיון הוכחות אליו זומן. לטענתו, בשל טעות טכנית בשיבוץ מועד הדיון ביומן המשרד, לא הופיע לדיון שנקבע. לשיטתו טענות הגנתו, הודאת התובע וכן הראיות שהציג הבנק הוכיחו כבר בקדם המשפט, כי אין לתובע כל עילת תביעה כספית בסכום הנתבע. לטענת המבקש, בקשה למחיקת כתב הגנה והחלטה מיום 1.6.2015 (יום קודם למועד הדיון) כלל לא הומצאה לו, ואילו הומצאו לו היה מגלה את הטעות המשרדית שנפלה ומתייצב למועד הדיון הקבוע. ע"פ תקנה 157(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") במקרה שהנתבע אינו מתייצב נדרש התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר. בענייננו לא הוכיח התובע כי זכאי לסעד כספי בסך 230,000 ₪ כך שהסעד לו זכה התובע אינו על-פי דין. משזכות הגישה לערכאות הנה זכות חוקתית ולאור הנימוקים דלעיל מבוקש להורות על ביטול ההחלטות הדוחות הבקשה לביטול פסק דין.

2.המשיב מתנגד לבקשה. לטענתו הפר המבקש צווים והחלטות שיפוטיות רבות במטרה למשוך את ההליכים ולא בכדי צוין הדבר על ידו בדיון מיום 2.6.2015. הצדדים אף הגיעו לדיון ההוכחות בעוד שההליכים המקדמיים טרם הושלמו כך שהמבקש ממילא היה נדרש לדחייה נוספת. ביטול פסק הדין מיום 2.6.2015 הינו כפרס למבקש המבקש למשוך את ההליכים. עד היום לא הגיש המבקש תצהיר המפרט מסמכים בקשר לשותפות לה טוען ואף לא נימק מדוע לא הגיש תצהיר על פי החלטה מיום 8.6.2014 על אף בקשות רבות של התובע. גם בבקשתו זו לא התייחס המבקש להפרות אלו.

3.מוסיף וטוען המשיב כי בגין הליכים אלו ניתן בשנת 2011 פסק דין חלקי לטובתו בסך 37,000 ₪ ונפתח תיק הוצאה לפועל, אך ללא הועיל שכן המשיב מתחמק באופן בוטה מן התשלום באופן שפוגע במשיב ובבני משפחתו. סיבת המחדל אינה מהימנה, כמו כן הבקשה אינה נתמכת בתצהיר הולם לאימות העובדות. טענות ההגנה אף הן שקריות ואינן נתמכות בראיות. בפרט, המסמכים שהגיש המבקש מפריכים את ראיותיו דווקא; המבקש מודה בכתב הגנתו כי קיבל מהמשיב סכום של 95,000 ₪. טענות המבקש כי חלק מהכספים אלו קיבל כהלוואה וחלקם כהשקעה בעסק מנוגדת להסכם שצירף. התנהלותו של המבקש והתחמקותו מתשלום חובו בהוצאה לפועל אינם אלא כאמצעי לחץ של המבקש על המשיב כדי לגרום לו לקבל כל הצעת פשרה והמשיב מבקש מבית המשפט למנוע הימנו לעשות כן. לחלופין וככל שתתקבל הבקשה מבוקש להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הסכום בו מודה המבקש בהגנתו או לחלופין בתשלום סכום פסק הדין החלקי בתיק ההוצאה לפועל בסך 55,000 ₪ או הפקדתו בקופת בית המשפט תוך חיוב המבקש בשלב זה בהוצאות לדוגמא.

4.המבקש בתשובתו טוען להלכה אשר על פיה אין לחרוץ גורל ההליך על פי אמות מידה פורמאליות בלבד. כמו כן, מפנה להחלטה מיום 21.6.2014 על פיה נדחתה בקשת המשיב למחיקת כתב הגנה תוך קביעה כי הוגש תצהיר. משתמו ההליכים המקדמיים מושתק המשיב מלהגיש בקשה שנכון היה להגישה בקדם משפט. כל נסיונות המשיב להביא למחיקת כתב הגנה ו/או הטלת הוצאות על המבקש מטרתה לחסום דרכו להוכיח טענות הגנותיו. אי המצאת הבקשה וההחלטה מיום 1.6.2015 מהוות נימוק כבד משקל לביטול מחובת הצדק של פסק הדין. המבקש התייצב לכלל הדיונים שנערכו בבית המשפט (9 במספר) ובעוד שהמשיב לא התייצב לדיונים אלו. טעות חד פעמית אינה מצביעה על זלזול בהליכים ומאידך ניתן להתרשם מזלזול בזכויות ההגנה של המשיב. המשיב אינו מתייחס לסיכויי עילת התביעה.

דיון

5.בפתח הדיון אתייחס דווקא למחלוקת בעניין בקשת המשיב מיום 1.6.2015 (יום קודם למועד הדיון) "הודעה ובקשה דחופה למחיקת כתב הגנה". בהחלטתי מיום 21.6.2014 נקבע על ידי כי משהותרה הגשת תצהיר הנתבע הרי שאין מקום להורות על מחיקת כתב ההגנה. המשיב הבהיר בתשובתו לבקשה דכאן כי אין בידו כל מסמכים אחרים בקשר לשותפות מעבר למה שמצוי בבית המשפט. אכן היה על המשיב להמציא בקשה זו לידי המבקש עם הגשתה לבית המשפט, בפרט שעה שנקבע בירורה למועד הדיון הקבוע ליום למחרת. יחד עם זאת, בוודאי שלא שוכנעתי כי זו הסיבה לאי התייצבותו של המבקש לדיון אליו זומן כדין ולכל היותר ניתן היה לדון בטענות השונות במסגרת הדיון שנקבע.

6.בהעדר התייצבותו של המבקש לישיבת הוכחות שנקבעה ליום 2.6.2015 ניתן כנגדו פסק דין במעמד הצד שכנגד. המבקש אינו מכחיש דבר זימונו לדיון כך שאין עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק.

7.לגופו של עניין נכונה אני לקבל סיבת המחדל הנטענת וכי בפי המבקש טענות הגנה כלשהן הראויות להיבחן לגופן, ולשקול ביטולו של פסק הדין. בפרט משנוכחתי כי המבקש וב"כ התייצבו לדיונים קודמים וככלל נכון הוא כי מחדל פרוצדוראלי לכשעצמו ניתן לריפוי בפסיקת הוצאות הולמות. אם כי לצורך הכרעה בבקשה דכאן, לא למותר להידרש למסגרת הדיונית בה מצויים אנו כרקע רלוונטי עד מאוד ואף מכריע;

8.עסקינן בהליך שראשיתו כתביעה שטרית בהוצאה לפועל בגין שיק על סך 100,000 ₪. כב' הרשמת (דאז) דנה עופר, דנה בהתנגדות שהוגשה על ידי המבקש דכאן וע"פ החלטתה מיום 18.1.2012 ניתנה בהסכמת המשיב רשות להתגונן בגין כל סכום שמעבר ל-37,000 ₪ תוך שהיא מציינת כי "המבקש מודה בחוב בסך 37,000 ₪ (קרן), ועל כן ההתנגדות עד לסכום זה- נדחית", ע"פ החלטתה מיום 26.6.2012 הותר תיקונו של כתב התביעה וזה הועמד על סך 237,000 ₪.