ת"א 50784-05-14 אימאן קזאז ואח' נ' מחמוד אבו גבנה ואח

1. זוהי בקשה ל"עיון חוזר" בהחלטת כבוד השופט גרינברגר, מיום 8.7.2014 (להלן: "ההחלטה"), לפיה נדחתה בקשת המבקשים לצווי מניעה זמניים, בעניין הקדש המנוח חליל שרף אדין אבו גבנה.

2. הבסיס הנטען לבקשה הוא טענת המבקשים כי לאחר מתן ההחלטה, נתגלו להם עובדות חדשות המצדיקות לדון בבקשה מחדש.

3. עיון בבקשה מעלה כי הבקשה בכללותה מתייחסת לטענות בדבר טעויות שנפלו, על פי המבקשים, בהחלטת כבוד השופט גרינברגר.

טענות אלה מקומן בערעור ולא בבית משפט זה, וודאי שאין הן מקימות עילה לדון בבקשה מחדש.

4. לגבי גילויין של עובדות חדשות, נטען כי לאחר מתן ההחלטה נודע למבקשים שהסכם הפיתוח הנוגע לעבודות בניה המתבצעות במקרקעין השייכים להקדש, לא אושר על ידי בית הדין השרעי, בניגוד לטענת המשיבים.

5. דין הבקשה להדחות.

ראשית, הטענה נטענה כבר בהליכים הקודמים (ראה סעיף 53 להחלטה), ובית המשפט אף קבע כי "לא ניתן לראות בהחלטת ביה"ד מיום 14.4.14 הוכחה לאישור הסכם הפיתוח ע"י ביה"ד השרעי" (סעיף 58 להחלטה). דהיינו, אין בטענה כל חדש.

שנית, אף שבית המשפט לא ראה בהחלטה הוכחה לאישור הסכם הפיתוח, מצא לנכון לדחות את הבקשה. לפיכך אין בראיות הנטענות כדי לשנות החלטה זו.

מכל מקום, על המבקשים היה להביא כל ראיותיהם בהליך המקורי, ומשלא עשו כן, אין "מועד ב'" לדיון באותה בקשה. יש לזכור כי מדובר בבקשה לסעדים זמניים, וכי המבקשים יוכלו להביא כל ראיותיהם, גם אלה שלא הביאו קודם לכן, בהליך העיקרי.

זאת ועוד, החלטת בית המשפט לדחות את הבקשה לא התבססה על הסכם הפיתוח, אלא על נימוקים רבים אחרים, ובהם היעדר הוכחה מספקת להיותם של חלק מהמבקשים צאצאי המקדיש והנהנים בהקדש (סעיף 56); חסר בפירוט הגירסה העובדתית באופן המעלה סימני שאלה רבים ומחליש את עילת התביעה הלכאורית (סעיף 57); מאזן הנוחות, הנזק הרב שייגרם למשיבים אם יינתן צו מניעה כמבוקש, בין היתר בהתחשב בכספים הרבים שהושקעו בפרוייקט עד כה (סעיפים 59, 62); לא הוכח הנזק שייגרם למבקשים כתוצאה מאי מתן צווי המניעה (סעיף 60); העדר מסוגלות של המבקשים להמציא בטוחה מספקת להבטחת נזקי המשיבים (סעיף 63); זהות בין הסעד הזמני לסעד בתיק העיקרי (סעיף 65);