ת"א 5063-07-11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' זירעיני ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקשת ביום 03.07.14 בהעדר התייצבות.

רקע

עסקינן בתביעה שהוגשה בראשיתה כנגד חברה בבעלות בעלה של המבקשת, כנגד בעלה של המבקשת וכנגד המבקשת בגין יתרת חוב בשני חשבונות שהתנהלו בבנק; האחד, חשבון על שם החברה, והשני חשבון על שם בעלה של המבקשת לו היא הייתה ערבה. כנגד החברה ניתן פסק דין בהעדר הגנה, וההליכים כנגד בעלה של המבקשת עוכבו בשל הליכי פשיטת רגל התלויים ועומדים לגביו. נותרה התביעה כנגד המבקשת מכוח כתב הערבות. המבקשת טענה בכתב הגנתה כי היא סברה, וכך הוסבר לה, כי ערבותה מוגבלת לסכום תכנית החיסכון אשר התנהלה על שמה בבנק בסך כ- 250,000 ₪. עוד לטענתה, ההלוואה שניטלה על ידי בעלה ניתנה כ- 7 שנים לאחר חתימת כתב הערבות.

המבקשת לא התייצבה לישיבת קדם משפט שנקבעה ליום יום 03.07.14. לבקשת המשיב ניתן כנגדה פסק דין בהעדר התייצבות, וביום 06.07.14 אושרה הפסיקתא שהוגשה על ידי הבנק.

תמצית טענות הצדדים

המבקשת טוענת בבקשה כי התביעה הייתה בתחילה בטיפולו של עו"ד עותמאן הריש (להלן – עו"ד עותמאן) וכי לאחרונה העביר בעלה של את התיק לטיפול עו"ד בטאח בילאל (להלן – עו"ד בטאח), ובמסגרת זו מסרו לו ייפוי כוח העתקים מכתבי הטענות והפרוטוקולים. לטענתה, היא בטחה בעו"ד בטאח שיבצע עבודתו נאמנה ויודיע לה על מועדי הדיון, אולם הוא לא עשה כן ואף לא התייצב בעצמו לדיון. לטענתה לאחר שקיבלה את פסק הדין ביום 18.07.14, היא ביררה עם עו"ד בטאח מדוע לא התייצב לדיון והלה השיב לה כי טעה ברישום מועד הדיון ביומן וכי המועד הדיון נשכח מזיכרונו. משכך טוענת המבקשת יש להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

לחילופין טוענת המבקשת כי גם לפי שיקול דעת בית המשפט יש להורות על ביטול פסק הדין שכן היא לא ידעה על דבר מועד הדיון משב"כ דאז לא הודיע לה ובכל מקרה לטענתה יש לה סיכויי הגנה טובים. יש לציין כי בבקשה צוין כי המבקשת מכחישה כי היא חתמה על כתב הערבות ו/או הייתה ערבה לבעלה (טענה שלא נטענה בתצהיר בתמיכה לבקשה ובניגוד לעדותה בבקשת רשות להתגונן).

התובע טוען בתגובה לבקשה כי זו היא הפעם השניה שניתן פסק דין נגד המבקשת בהיעדר התייצבות, לאחר שפסק דין קודם שניתן כאמור בוטל לבקשתה. לטענת התובע לא מתקיימים התנאים לביטול פסק הדין. טענת המבקשת כי ב"כ דאז עו"ד בטאח לא הופיע לדיון לא נתמכה בתצהיר מטעמו, ואף ההסבר הנטען להיעדרות לוקה משנתן שתי סיבות סותרות, האחת, כי טעה ברישום יום הדיון, והשנייה כי מועד הדין פרח מזכרונו. יתרה מזו בבקשה לשחרור מייצוג שהגיש עו"ד עותמאן, ב"כ הראשון של המבקשת, צוין כי התיק נמסר למבקשת עם הודעה על מועד ישיבת קדם המשפט, משמע המבקשת ידעה על מועד הדיון. באשר לסיכויי ההצלחה טוען הבנק כי טענתה של המבקשת בבקשה כי היא לא חתמה על כתב ערבות עומדת בניגוד גמור לאמור בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה מטעמה ולעדותה בדיון בבקשה. יתרה מזו המדובר בהרחבת חזית אסורה.

המבקשת הגישה תגובתה לתגובת הבנק במסגרתו חזרה וטענה כי בעת החתימה על הערבות לא הבינה עברית וכי סברה כי היא חותמת ערבות מוגבלת לסכום החיסכון של כספי הילדים שהיה על שמה.

דיון והכרעה

אקדים ואומר כי לא מתקיים בענייננו התנאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק. מועד הדיון נמסר לבא-כוחה של המבקשת בעת הרלוונטית, עו"ד עותמאן. כעולה מבקשת הפסקת הייצוג מיום 08.04.14 עו"ד עותמאן הודיע למבקשת על מועד קדם המשפט הקבוע ליום 03.07.14, כך שהמבקשת ידעה על מועד הדיון. בנסיבות אלה אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק. אוסיף כי המבקשת לא הציגה כל ראיה לכך שעו"ד בטאח ייצג אותה בתיק לאחר שעו"ד עותמאן הודיע על הפסקת הייצוג. המבקשת גם לא הגישה תצהיר מטעם עו"ד בטאח על מנת לאמת טענתה בדבר הבלבול ברישום מועד הדיון ביומנו.

כאשר פסק הדין אינו פגום, סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין הינה סמכות שבשיקול דעת. לעניין שיקול הדעת בית המשפט נדרש לשני מבחנים, האחד, סיבת מחדלו של המבקש להתייצב או להתגונן; השני, סיכויי הצלחה כי הגנתו תתקבל. אם המבקש מצביע על סיכויי הצלחה אפשריים, הרי שבגין מחדל ההתייצבות ניתן יהיה להסתפק בדרך כלל בהטלת הוצאות על המבקש. כאשר ההתנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי ומגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות, אפילו הראה סיכויי הצלחה (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (2010), עמ' 373).

לעניין סיכויי ההצלחה נפסק כי המבקש אינו חייב להראות כי הגנתו איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה הגנה אפשרית, הנלמדת מכתב ההגנה שבתיק. בענייננו אין לומר בשלב זה כי הגנת המבקשת אינה אפשרית, בהתייחס לנטען בבקשת רשות להתגונן שהתקבלה. אכן המבקשת בבקשה דנן מעלה טענה כי היא לא חתמה על כתב הערבות אולם טענה זו לא נטענה בתצהיר התומך בבקשה והובהר בתשובה לתגובה כי כוונתה הייתה לטענות שנטענו על ידה בהגנתה לפיהן היא אינה יודעת לקרוא עברית וכי היא סברה כי היא ערבה עד לגובה החיסכון אשר התנהל על שמה. טענה נוספת שהועלהת בכתב ההגנה היא כי כתב הערבות נחתם ביום 28.03.03 בעוד ההלוואה שנטלה על ידי בעלה בגינה הוגשה התביעה כנגדה נתנה ביום 07.07.10 בחלוף יותר משבע שנים וזאת מבלי לעדכנה בעניין.

נוכח טענות המבקשת אין לומר כי הגנתה משוללת כל יסוד. אינני סבורה כי התנהלות המבקשת עולה כדי כי זלזול בהליכי המשפט באופן המצדיק דחיית הבקשה מטעם זה. בנסיבות נראה כי יש להסתפק בהטלת הוצאות על הנתבעת בגין הטרחה שנגרמה למבקש.

אשר על כן אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן בהעדר התייצבות נגד המבקשת.

המבקשת תשיא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪ שישולמו בתוך 20 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.