ת"א 50492-10-13 דיגמי לאו ואח' נ' שטרן ואח'

1.האם זכאים שכנים בבית דו משפחתי לפיצוי בגין אי הנוחות שנגרמה להם מפעילות גן ילדים בבית השכן, שפעל ללא שניתן לו היתר לשימוש חורג. בנוסף האם אחראית העירייה מחמת מחדלה לבצע פעולות אכיפה כנגד פעילות הגן.

רקע והליכים קודמים

2.התובעים והנתבעים 1 ו-2 (להלן: הנתבעים) גרים בשכנות זה לזה בבית דו משפחתי באשקלון וחולקים קיר משותף. חצרות הצדדים גובלות בחלקן מאחר והבית בנוי במעין תמונת ראי שהחצר הגדולה של הנתבעים מאחור וחצר התובעים בחזית. מדובר בנכס בעל תכונות מיוחדות שכן בסלון הבתים חלון הפונה לחצר השכן. הנתבעים מפעילים בביתם גן ילדים משנת 2002 הנקרא בשם "גן מוסיקה לי" (להלן: הגן). עד ליום 30.07.13 הפעילו הנתבעים את הגן ללא היתר לשימוש חורג. (יוער כי למעשה הנתבעת היא מפעילת הגן והנתבע לא עבד בו, אולם הגן הופעל מנכס משותף להם ופרנס את בני הזוג).

תחילה הפעילו הנתבעים את גן הילדים בבית בו מתגוררים כיום התובעים. הבית נרכש על ידי התובעים בתאריך 31.05.04, שעה שהיה מושכר לנתבעים. בשנת 2006 עברו הנתבעים מהבית ושכרו את הבית הצמוד והמשיכו להפעיל בו את הגן, ואילו התובעים נכנסו להתגורר בביתם. לימים רכשו הנתבעים את הבית בו פעל הגן.

3.בין ספטמבר 2006 לאוגוסט 2010 למדו ילדי התובעים בגן הנדון. עם סיום לימודי ילדיהם בגן החלו התובעים להתלונן אודות פעילותו וביום 14.8.11 הגיעו הצדדים להסכם גישור, מחוץ לכותלי בית המשפט. מאחר ולטענת התובעים הופר אותו הסכם פתחו בהליך משפטי, המרצת פתיחה אשר הוגשה ביום 19.06.12 ובמסגרתה עתרו התובעים לקבלת צו מניעה קבוע אשר, בין היתר, יאסור על הנתבעים להפעיל בביתם את גן הילדים, (ה"פ 34693-06-12 להלן: ההליך הקודם).

ביום 07.07.13, לאחר שמיעת חלק מהראיות, הגיעו הצדדים בהליך הקודם להסכמה שקיבלה תוקף של פסק דין. בהתאם לפסק הדין, ניתן צו הפסקת שימוש כנגד גן הילדים אשר יכנס לתוקפו ביום 10.08.14. בנוסף נקבע כי היה ועד למועד זה יינתן אישור של מי מהוועדות המוסמכות לפעילות הגן, תוכשר פעילות הגן וצו ההפסקה לא יכנס לתוקף.

ביום 30.07.13 ניתן לנתבעים היתר לשימוש חורג אשר הוגבל במספר תנאים. ערר שהוגש על ההחלטה למתן ההיתר, נדחתה (בכפוף לתנאים שנקבעו לשימוש החורג) על ידי ועדת הערר המחוזית בהחלטה מיום 08.01.14.

4.שלושה חודשים מיום קבלת ההיתר, הגישו התובעים את התביעה במסגרתה דורשים הם פיצויים בגין מטרדי רעש, הפרעה לתנועה ואשפה לתקופה בה פעל הגן משנת 2010 ועד למועד קבלת ההיתר. בתמצית נטען כי השימוש הנעשה בבית הנתבעים כגן ילדים גרם לתובעים מטרד בלתי סביר שפגע באיכות חייהם ובשגרת יומם ומנע מהם את האפשרות להפיק הנאה מביתם. נטען כי מעשי הנתבעים מהווים עוולות של הפרת חובה חקוקה, מטרד ליחיד ורשלנות.

כנגד עיריית אשקלון (נתבעת 3) נטען כי הפרה את חובתה לאכיפת החוק ולא נקטה בהליכים נגד הנתבעים בשל מדיניותה שלא לאכוף את החוק כנגד גני ילדים אשר פועלים ללא היתר לשימוש חורג.

התובעים עותרים לפיצוי בסך 150,000 ₪ בגין פגיעה באיכות חייהם ועוגמת נפש שנגרמה להם החל מחודש ספטמבר 2010 ועד ליום 30.07.13, מועד מתן ההיתר. התובעים עותרים, בנוסף, לחייב את הנתבעת 3 לפצותם בסך של 150,000 ₪ בגין התקופה בה סבלו באופן רציף ממטרדים קשים ורבים וכן בסך של 62,866 ₪ בגין העלויות הכספיות בהן נאלצו לשאת בשל ההליך הקודם בו נקטו נוכח מחדלי הנתבעת 3.