ת"א 5047-09-16 תירוש נ' ליברמן

1.לפניי בקשת התובע מיום 6/9/16 לתחליף המצאה על פי תקנה 498 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד -1984 (להלן:" התקנות") וזאת במשלוח התביעה למקום מגורי אביו של הנתבע ו/או במשלוח באמצעות דואר אלקטרוני לנתבע.

2.עסקינן בתביעה כספית שהוגשה ביום 6/9/16 על סך 125,000 ש"ח שבסיסה חוזה שכירות שנחתם בין התובע לנתבע וחוב נטען בגין אי תשלום דמי שכירות; אי תשלום דמי ניהול; חוב בגין צריכת חשמל והוצאות שונות.

3.בבקשה נטען, כי הנתבע, אשר הותיר אחריו נושים רבים, ברח למדינה שאינה ידועה לתובע; כי מענו לא ניתן לבירור; כי אביו של הנתבע אינו משתף פעולה עם התובע ומתחמק מלקבל דברי דואר עבור בנו וכי פרסום מודעה בעיתון מקומי לא יהיה יעיל בנסיבות העניין.

4.מהמסמכים שהוגשו לתיק עד כה עולה כי כתובתו האחרונה של הנתבע בארץ היא:************ (רישום הכתובת במשרד הפנים נעשה ביום 8/3/16) וכי טרם לכן התגורר הוא בכתובת: *********** – היא כתובת בית הוריו.

עוד עולה, על פי רישומי משרד הפנים אשר הוגשו בהתאם להחלטתי, כי הנתבע יצא את הארץ ביום 3/4/16 ומאז לא שב.

5.מכלל הנתונים שנמסרו עולה כי למעשה, למִן המועד בו הוגשה התובענה אין כל אינדיקציה לידיעת הנתבע אודות ההליך דנן ( ודוֹק- מכתב התובע לאביו של הנתבע נושא תאריך 8/3/16 וגם ההתכתבויות בין התובע לנתבע באמצעות הדואר האלקטרוני קודמות הן לתאריך הגשת התביעה, מה גם שספק בעיני אם ניתן, גם בנסיבות אלה, לראות במשלוח דוא"ל מסירה כדין).

6.יתרה מכך – נוכח הוראות תקנות 478, 481 ו- 482 לתקנות ובפרט לאור האמור במכתבו של אבי הנתבע לתובע [נספח "ד" לבקשה] סבורה אני, כי אין לראות באביו של הנתבע כמורשה לקבלת כתבי בי-דין ושעה שאין מחלוקת שהנתבע יצא את הארץ – אין מקום להורות על תחליף המצאה בדמות פרסום מודעה בעיתון ( אציין, כי בנסיבות העניין, אף אינני נדרשת לדון בגישות השונות באשר ל "מבחן המסירה" אל מול "מבחן הידיעה").

7.לאור כל האמור – אני דוחה את הבקשה לתחליף המצאה.

8.הכרעה בבקשתו החלופית של התובע להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בשים לב לסכום התובענה, נתונה לשופט ועל כן תועבר היא לשם הקצאתה.