ת"א 50399-11-12 קרן קימת לישראל באמצעות מינהל מקרקעי ישראל נ' זועבי ואח'

1.לפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי ביום 22.10.14, המורה על מחיקת התובענה, ומחייב את המבקשות, הן התובעות (להלן: "המבקשות"), לשלם לנתבע 1 סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקשות לא התייצבו לישיבת קדם המשפט שהייתה קבועה לאותו יום, על אף שהישיבה נקבעה במעמדן.

2.בבקשתן לביטול פסק דין, ובתצהירה של גב' חנה אפרגן, המשמשת כמזכירה במשרד בא כוח המבקשות, אשר צורף בתמיכה לה נטען, כי עקב טעות משרדית מצערת באופן רישום הדיון, בא כוח המבקשות לא ידע על קיום הדיון בזמן אמת. לטענת המבקשות באי התייצבות לדיון לא היה משום זלזול כלשהו בהליך, והדבר נבע מתקלה מצערת וחריגה ביותר בלבד. לעניין סיכויי התביעה נטען, כי המבקשות הן בעלות הזכויות במקרקעין, ומייצגות אינטרס ציבורי מובהק, שכן המשיבים הנם פולשים, העושים במקרקעי ציבור כרצונם ועל כן קיים צורך ציבורי בקידום ההליך.

3.המשיב 1 התנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, מועד הדיון נקבע במעמד בא כוח המבקשות, והנימוק בדבר טעות משרדית הנו נימוק סתמי, אשר אינו מהווה טעם לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות. המשיב 1 בתגובתו חזר על טענות הגנה שונות שהועלו בכתב ההגנה שהוגש מטעמו, והוסיף וטען, כי בפסק הדין הורה בית המשפט על מחיקת התביעה ולא על דחייתה, ועל כן מן הראוי שפסק הדין יוותר על כנו, והדרך פתוחה בפני המבקשות להגיש מחדש את תביעתן, לפרטה ולתקנה כנדרש.

4.דין הבקשה להתקבל.

5.מאחר שאין מחלוקת, כי פסק הדין ניתן כדין, הרי ביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט, והוא מותנה בקיום שני תנאים מצטברים; הראשון- על המבקש להצביע על סיבה אשר גרמה לאי התייצבותו לדיון; השני - על המבקש להראות, כי יש לו סיכוי לזכות בתביעתו. לשאלה השנייה חשיבות רבה בהשוואה לשאלה הראשונה. ככל שסיכויי התביעה טובים יותר, כך ייתן בית המשפט משקל פחות לסיבת אי ההתייצבות.

6.בענייננו טען ב"כ המבקשות, כי העדר ההופעה נבע מטעות משרדית מצערת באופן רישום הדיון, אשר בעטיה לא ידע על קיום הדיון בזמן אמת. לבקשה צורף תצהירה של גב' חנה אפרגן, המשמשת כמזכירה במשרד בא כוח המבקשות. די בטענה זו כדי לקיים אחר התנאי הראשון לביטול פסק דין.

7.באשר לסיכויי התביעה, מדובר בתביעה לסילוק יד, שהגישו המבקשות, אשר אין מחלוקת, כי הנן בעלות הזכויות במקרקעין נשוא התביעה, בגין פלישה נטענת של הנתבעים למקרקעין אלה. טענות אלה, במידה שתוכח נכונותן, תעמוד למבקשות עילת תביעה טובה נגד המשיבים. הדברים נכונים בפרט שעה שמעיון בכתב ההגנה של המשיב מס' 1 עולה, כי לא הכחיש, כי המבקשות הנן בעלות הזכויות במקרקעין, ואף הודה, כי הוא מחזיק בחלק מהמקרקעין נשוא התביעה, בחלקה 74, הגם שטען לזכויות בנוגע לחלקה זו. עולה, אם כן, כי גם התנאי השני לביטולו של פסק הדין מתקיים.

8.אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן ביום 22.101.4.