ת"א 50384-02-13 לאנדורה השקעות בע"מ נ' אדני חנה בע"מ ואח'

התובעת עותרת לתשלום פיצויים בסך של 300,000 ₪, בטענה להפרת חובת תום הלב בניהול משא ומתן להשכרת נכס.

במהלך החדשים אוקטובר – נובמבר 2012 נוהל בין התובעת לנתבעת 1 משא ומתן בנוגע לאפשרות השכרת נכס שבבעלות הנתבעת 1 לתובעת לצורך הפעלת מסעדה. המשא ומתן התקדם, הפרטים המסחריים סוכמו, הוחלפו טיוטות הסכם ונראה היה שהצדדים קרבים לחתימת חוזה השכירות. דא עקא, שהנתבע 2, בשם הנתבעת 1, הודיע לתובעת כי הנתבעת 1 השכירה את מרבית שטח הנכס לצד ג' ובכך הופסק המשא ומתן.

לטענת התובעת, הודעה זו נפלה עליה כרעם ביום בהיר, בלא כל התראה מוקדמת על עצם ניהולו של משא ומתן מקביל ובחוסר תום לב. בנסיבות אלו, טוענת התובעת, יש להשית על הנתבעים תשלום פיצויי קיום שיעמידו אותה במצב בו הייתה לו נכרת החוזה. לטענת הנתבעים מאידך, אין בסיס לטענה שפעלו בחוסר תום לב, שכן הודעה על קיומו של משא ומתן מקביל נמסרה לתובעת בעל פה ובכתב, שלכן גם אין בסיס לתביעה.

מחלוקות אלו באשר להפרת תום הלב בניהול משא ומתן והסעדים המתאימים ככל שהייתה כזו - עומדות במוקד תביעה זו.

העובדות

1. התובעת, חברת לאנדורה השקעות בע"מ, הינה חברת אחזקות המפעילה ומנהלת קבוצת חברות ומותגים בתחום המזון וההסעדה ובהן מסעדות המכונות "קינג ג'ורג'". בעל השליטה בתובעת הוא מר ברק אברמוב (להלן: "אברמוב").

   הנתבעת 1, אדני חנה בע"מ (להלן: "הנתבעת") הינה חברה פרטית, והנתבע 2, עו"ד אביחי דרזנר, (להלן: "הנתבע") הינו דירקטור ובעל מניות בנתבעת. הנתבעת הינה בעלת הזכויות בשתי יחידות צמודות בקומת הקרקע של הבניין הנמצא ברחוב הברזל 3 תל אביב, הידועות כחלקות 637/3 ו- 637/4, בגוש 6138 (שתי היחידות יכונו ביחד להלן: "הנכס").

2. הנתבעת נוהגת מזה שנים להשכיר את הנכס ובמהלך השנים שעד חודש מאי 2012 לערך, השכירה הנתבעת את הנכס במשך שנים ארוכות למסעדה בשם 'ג'ירף'. במהלך חודש מאי 2012 פונה הנכס ובסמוך לכך החלה הנתבעת לחפש שוכר חדש לנכס.

3. בחודש מאי 2012 נוצר קשר בין הצדדים, בסיוע של המתווך רמי בן הרוש (להלן: "בן הרוש"), והחל משא ומתן לקראת אפשרות השכרת הנכס לתובעת.

    

   מחילופי הודעות דוא"ל ותכתובות שהוצגו, נראה שבמהלך משא ומתן זה דרשה הנתבעת בתחילה דמי שכירות חדשיים בשיעור מינימאלי של 46,000 ₪ בתוספת 7% מהמחזור שמעל 1 מיליון שקלים בחדש, ובהמשך הפחיתה את הדרישה לדמי שכירות חדשיים בשיעור מינימאלי של 40,000 ₪, בצירוף 7% מהמחזור שמעל 1 מיליון שקלים לחדש. על אף זאת, לא הגיעו הצדדים לעמק השווה והמשא ומתן הופסק.

4. בחודשים אשר חלפו לאחר מכן לא עלה בידי הנתבעת להשכיר את הנכס ובמהלך אוקטובר 2012 חודש הקשר בין הצדדים והחל שוב משא ומתן בקשר לאפשרות השכרתו לתובעת.

   בפגישה אשר התקיימה ביום 18.10.12 נדונה לפיכך האפשרות להשכרת הנכס לתובעת, אך שיעור דמי השכירות המינימאלי שנדון היה נמוך משמעותית מזה שנדון מספר חדשים קודם לכן, ועמד על דמי שכירות בשיעור מינימאלי של 30,000 ₪ בחדש ובצירוף אחוזים מהמחזור.

   בהודעת דוא"ל מיום 21.10.12 הציעה התובעת, באמצעות מנכ"לית התובעת דאז גב' שירה שגב (להלן: "שירה") לשכור את הנכס תמורת דמי שכירות בשיעור מינימאלי של 30,000 ₪ בצירוף תשלום שיקבע לפי מחזור הפעילות בעסק, ואילו הנתבעת הציעה כנגד זאת להשכיר לתובעת את הנכס תמורת דמי שכירות בשיעור מינימאלי של 30,000 ₪ בצירוף אחוז מעט גבוה יותר מהפעילות בעסק.