ת"א 50355-12-12 ניזרי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי תביעה שהוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.בכתב התביעה נטען כי בתאריך 1.4.09 היה התובע מעורב בתאונת דרכים שארעה בהרצליה, כאשר בעת יציאה מרכב נתקעה רגלו השמאלית בבור בכביש. לאור העובדה שהנתבעת הכחישה את נסיבות האירוע ואת חבותה לפצות את התובע, והתובע מאידך ביקש למנות מומחה רפואי, הוריתי על פיצול הדיון, כך שבשלב ראשון נשמעו ראיות בשאלת החבות.

3.ביום 4.3.15 נשמעו הראיות בשאלת החבות, ובתום הישיבה סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. בישיבה העידו התובע ואשתו. הנתבעת לא הביאה עדים, והסתפקה בהצגת תמונה וטופס הודעה על התאונה שמסר התובע במשטרה.

4.בעדותו בפניי מסר התובע שהאירוע התרחש ביום שלישי בערב, ב- 31.3.09 (על ההבדל בין תאריך זה לבין התאריך המופיע בכתב התביעה אעמוד בהמשך), וזאת כאשר נסע עם אשתו לקנות בגדים בהרצליה. התובע סיפר כי החנה את הרכב ברחוב סוקולוב, בניצב למדרכה, פתח את הדלת והוציא את הרגל אל מחוץ לדלת, ובשלב זה הרגל "נפלה" לתוך בור שהיה בכביש והתעקמה. התובע הוסיף שהיה לו כאב חד ברגל, אך הוא ניסה להמשיך, הלך עם אשתו לחנות של בגדי גברים שהיתה במרחק של כ- 10-20 מטר משם, ולאחר שחזרו הביתה התחיל להרגיש את הכאב בצורה יותר חדה. למחרת היום התקשר התובע לקופת החולים, אך בסופו של דבר נקבע לו תור רק ליום 3.4.09, אז הלך ונבדק על ידי מומחה טראומה.

אשתו של התובע סיפרה שהאירוע קרה כאשר נסעו היא ובעלה לרחוב הראשי בהרצליה, לצורך קניית בגדים. היא סיפרה שבעלה החנה את הרכב, ושהיא ירדה בצד של המדרכה. עוד סיפרה שבעלה ירד מהצד של הכביש, והיא שמעה אותו צועק "איי", וכששאלה אותו מה קרה הוא סיפר לה שעיקם את הרגל. גם אשתו של התובע מסרה שהאירוע קרה ביום שלישי, 31.3.09, ושלאחר האירוע הם נכנסו לחנות, קנו ממנה דבר מה, אך לא המשיכו להסתובב בגלל הכאבים שהיו לבעלה ברגל. בחקירתה הנגדית אישרה אשת התובע שהיא לא ראתה את רגע הפגיעה שהתרחשה בצד השני של הרכב, אך ציינה שראתה בור בכביש קרוב מאוד ממקום היציאה של התובע מהרכב.

יצויין כי הוצגה בפניי תמונה של מקום האירוע (נ/1), על גביה סימן התובע את מיקום הבור שבו נכנסה רגלו השמאלית. מדובר בבור גדול למדיי, בעומק של מספר סנטימטרים ובקוטר של עשרות סנטימטרים.

דיון והכרעה

5.לאחר ששמעתי את עדות התובע ואשתו, ושקלתי את טענות הצדדים כפי שהועלו על ידם בעת שסיכמו את טענותיהם בתום הישיבה, שוכנעתי שהתובע נפגע באופן שתואר על ידו בכתב התביעה, וכי פגיעתו מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים.

להלן נימוקיי.

6.הן התובע והן אשתו הותירו אצלי רושם חיובי, כשהם מוסרים את עדותם בפניי בצורה משכנעת. אכן, עדותם לא היתה חפה מאי התאמות, עליהן אעמוד בהמשך, אך הדבר טבעי בהתחשב בכך שהם העידו ביחס לאירוע שהתרחש בשנת 2009, כאשר דווקא התאמה מושלמת בין עדותם היתה יכולה במקרה זה לעורר תהיות לגבי אמינותם.

7.כאמור, התובע הותיר בי רושם חיובי. מעיון במסמכים הרפואיים שלאחר התאונה עולה שכבר במסמך הרפואי הראשון, מיום 3.4.09, צויין שהתובע נפגע כתוצאה מחבלה סיבובית לקרסול שהיוותה תאונת דרכים. אציין כי התובע העיד, בגילוי לב, כי כאשר פנה לטיפול רפואי ראשון הוא לא חשב שאירוע של פגיעה בעת יציאה מרכב מהווה תאונת דרכים, וכי הרופא, ד"ר קרבאל, הסביר לו שמדובר בתאונת דרכים. בהמשך נתבקש התובע להגיע למשטרה, וביום 19.4.09 הוא הגיע לתחנת המשטרה ומסר הודעה (נ/2), בה תיאר את התאונה באופן הבא: "בעת ירידה מרכב, נפלה רגלי לבור שקיים בכביש הרגל התעקמה".