ת"א 50309-01-13 שעבאן נ' שאהין ואח'

לפניי בקשות הנתבעים להארכת מועד ולביטול פסק הדין, שניתן נגדם בהעדר הגנה ביום 24/3/13. פסק הדין ניתן על ידי לאחר שהוצגו לי אישורי מסירה, שבוצעו ע"י דואר ישראל, לפיהם ביום 17/2/13 חתם המבקש מס' 1 על אישור מסירת כתב התביעה לשני הנתבעים (בקשה מס' 1). התביעה הינה תביעה לפיצוי בגין לשון הרע, שהוציאו הנתבעים על התובע, עורך דינם לשעבר. המבקש מס' 1 הינו אביו של המבקש מס' 2.

הבקשות הוגשו ביום 7/5/14, והנתבעים טענו כי רק ביום 16/3/14 נודע למבקש מס' 2 על פסק הדין, עת שקיבל בדואר הודעה מלשכת ההוצל"פ על הגבלת המבקש מלחדש דרכון, ולמבקש מס' 1 נודע על הדברים רק ביום 3/4/14, עד אז היה בכלא על נהיגה ללא רשיון. המבקשים צירפו גם תצהיר רעיית המבקש מס' 1 אמו של המבקש מס' 2 לפיו לא קיבלה את מסירת האזהרה מיום 5/6/13. המבקש מס' 2 אישר כי קיבל מאת המשיב מכתב התראה על החוב ביום 7/4/13 אך לדבריו במעטפה לא היתה החלטה או פסק דין.

המבקשים מציינים כי טענתם העיקרית נגד המשיב פורטה בכתב התביעה שהגיש המבקש מס' 1 נגד המשיב בת.א. 10324-06-13 (להלן: "התיק הנגדי"), שם טען כי המשיב ייצג את המבקש מס' 2 בתביעת נזיקין נגד עיריית סחנין, לא דיווח לו כי הגיע להסכם פשרה עם העיריה, ונטל את הכספים לעצמו. המבקשים טוענים גם כי הסכם הפשרה הושג שלא בהסכמת המבקשים והינו גרוע במידה רבה מהסכום שהגיע למבקש. בעניין הוגשה תלונה למשטרה ביום 9/5/13 והתיק הנגדי מתנהל בבית משפט זה וקבוע להוכחות.

לאחר ארכות רבות ובקשות רבות ומיותרות בעניין מסירת כתבי בי דין בין עורכי דין, הגיש המשיב תגובה עבת כרס (לא פחות מ-244 עמודים אורכה). התובע חזר וציין את בסיס ההתקשרות בין הצדדים לייצוג המבקשים ע"י המשיב, לרבות ידידות עבר, ציין את מסירת כתב התביעה בדואר רשום למבקש מס' 1 ואת מסירת פסק הדין ביום 7/4/13 למבקש מס' 2. המשיב צירף גם את אישורי המסירה של האזהרה בתיק ההוצל"פ לגב' לינדה שאהין, ש"מסרבת לחתום". המשיב פירט גם את הליכי ההוצל"פ, שנקט בתיק, ושנקלטו בחודשים יולי עד נובמבר 2013, ועוד הוכיח כי המבקשים החלו לשלם סך של 150 ₪ לחודש. המשיב מפנה לכתב ההגנה בתיק הנגדי, אותו הגיש ביום 11/8/13 ובו ציין כי הגיש את התביעה שבכותרת.

המשיב טוען כי המבקשים לא התייחסו למסירת כתב התביעה, וכי אין לקבל את טענתם כי לא ידעו על ההליך עד סמוך להגשת הבקשה לביטול והארכת מועד.

המשיב טוען כי ייצג את המבקשים במספר תיקים וכי הנתבע מס' 1 גנב תיקים ממשרדו ביום 15/12/12 ועל כך הוגשה תלונה למשטרה. המשיב מציין כי המבקשים החלו לסחוט אותו לתשלום כספים, וגם על כך הגיש תלונה. המשיב פירט בתגובתו את התיקים, בהם טיפל עבור המבקשים, ולא מצאתי כי יש לכך רלוונטיות לבקשה שלפניי. המשיב אישר כי קיבל עבור המבקשים את הסכומים 57,120 ₪ בתביעת המבקש 2 נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ, ת.א. (נצרת) 75-07-08, ובתביעה נגד עיריית סחנין, ת.א. (קריות) 4295-09-08 קיבל פיצוי בסך 58,500 ₪. המשיב טוען כי מסר לתובעים כנגד המחאת זכות 20,500 ₪ ביום 8/6/08 וכי העביר להם ביום 20/2/12 סך של 20,000 ₪. לטענתו שילם לתובעים סכום ביתר, ולאחר שקיזז מהסכומים שנתקבלו סכומים שהגיעו לו בגין שכ"ט והוצאות, נותרו המבקשים חייבים לו סכומים רבים כשכר טרחה בתיקים אחרים. המשיב טוען כי תחשיב הנזק נערך לצרכי פשרה ובמהלך ניהול התיק התברר לו כי סיכויי המבקש מס' 2 להצליח בתביעתו נגד עיריית סחנין היו גרועים, ולכן הסדר הפשרה, אליו הגיע ראוי וסביר.

המבקשים הגישו תשובה לתגובה, בה טענו כי לא קיבלו את כתב התביעה, וכי החתימה על אישורי המסירה אינה של המבקש מס' 1. המבקש מס' 2 חזר וטען כי על אף שחתם על אישור המסירה מיום 7/4/13, לא היה במעטפה פסק דין אלא רק מכתב התראה, וכי גב' לינדה שאהין לא קיבלה ואיש לא פנה אליה על מנת שתקבל את אזהרות תיק ההוצל"פ. לעניין הליכי ההוצל"פ שננקטו טוענים המבקשים כי למבקש מס' 1 תיקי הוצל"פ רבים, ובשל כך ובשל מאסרו מסוף שנת 2013 ועד אפריל 2014 לא היה מעודכן בהליכים. המבקשים מאשרים כי משולמים על ידם סכומים בתיק חייב מוגבל באמצעים, ומניחים כי במסגרת זו מועברים כספים לתיק זה. המבקשים חוזרים על טענותיהם נגד ייצוגו של המשיב בתיק תביעת הנזיקין של המבקש מס' 1 נגד עיריית סחנין, מכחישים את הטענה לגניבת תיקים ממשרד המשיב, וטוענים כי לא הוגש נגד המבקש כתב אישום בעניין. המבקשים טוענים כי אמירותיהם בתיק התביעה נגד המשיב חוסות תחת הגנת "פרסום מותר" לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 וכי לא ביצעו כל עוולה של לשון הרע מחוץ לכתלי בית המשפט. המבקשים טוענים כי חתימתם על הסכם שכר הטרחה זויפה, ועל כך הגישו תלונה למשטרה.

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, אני מחליטה לבטל את פסק הדין ממספר טעמים.

1.ביטול מחובת הצדק. לא מצאתי לנכון להכריע בטענת המבקשים לפיה לא קיבלו את כתב התביעה. מסירה שבוצעה באמצעות דואר ישראל זוכה לחזקת תקינות, ואין מקום לטענת הזיוף. אוכל להעיר כי יש דמיון בין חתימות המבקש מס' 1 על אישורי המסירה מיום 17/2/13 לחתימותיו הלא מוכחשות על מסמכים אחרים (לרבות בתצהירים בת.א. (קריות) 4295-09-08). איני מאמינה כי המבקשים לא ידעו על ההליך דנן ומועד הגשת התביעה בתיק הנגדי אינו מקרי. למצער יכלו המבקשים, המיוצגים ע"י עו"ד אחר בתיק הנגדי, להיוודע אודות כתב התביעה ופסק הדין בתיק דנן בעת שהוגש כתב ההגנה בתיק הנגדי, שם בסעיפים 1 ו-2 פירט המשיב את כתב התביעה ופסק הדין בתיק דנן. הטעם היחיד לביטול פסק הדין הינו חוסר ההגיון בהתנהלות המבקשים, וכי מה יתרון יצמח להם מאי הגשת כתב הגנה או אי הגשת בקשות במועד? על כן אדון בבקשה כבקשה בשיקול דעת בית המשפט, לאחר שנחה דעתי כי היתה למבקשים ידיעה מוכחת במועד מוקדם בהרבה ממועד הגשת הבקשה.