ב.ד. נ' בן דוד ואח'

התובעת ילידת 13/5/58 נפגעה בתאונת דרכים ביום 22/7/10 בעטיה נגרמו לה נזקי גוף וזאת בעת שרכבה על טרקטורון יחד עם בעלה. הטרקטורון התהפך והתדרדר, התובעת עפה לאחור, נחבלה בידה השמאלית וסבלה משבר במרפק (להלן: התאונה).

אין מחלוקת באשר לחבותה של הנתבעת 2, מבטחת השימוש בכלי הרכב (להלן: הנתבעת), לפצות את התובעת על נזקיה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 והמחלוקת היא בשאלת שיעור הנכות התפקודית שהותירה התאונה והשלכותיה על חייה של התובעת.

ביום 8/2/17 התקיים דיון הוכחות במהלכו העידו מטעם התובעת בעלה והתובעת בעצמה.

פסק הדין ניתן לאחר הגשת סיכומים בכתב מטעם הצדדים שניהם ולאחר שלצערו של ביהמ"ש לא השכילו הצדדים לסיים את התיק בהסדר כפי שהוצע על ידי ביהמ"ש הן בשלב של תחשיבי הנזק והן בשלב שלאחר שמיעת ההוכחות.

הפגיעה והנכות הרפואית

התובעת פונתה לבי"ח זיו משם הועברה לבי"ח תל השומר, הקרוב למקום מגוריה, המרפק קובע בסד והתובעת שוחררה לביתה. כעבור 10 ימים נותחה ושוחררה לאחר כשבוע כשידה מגובסת למשך כחודשיים.

לאחר שעברה טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק והידרותרפיה וטווח התנועות במרפק נותר מוגבל בשל הידבקויות, התובעת נותחה בשנית במאי 2011, במהלך הניתוח נשברה שוב העצם וקובעה בגבס ובהמשך קיבלה טיפולים שונים.

התובעת נבדקה על ידי מומחים מטעם בית-המשפט; פרופ' ישראל דודקביץ בתחום האורתופדיה ופרופ' משה קוטלר בתחום הפסיכיאטריה.

התובעת נבדקה על ידי פרופ' דודקביץ פעמיים (ביום 20/2/12 וביום 2/7/12), במהלכן לא נמצאו שינויים בממצאי הבדיקות.

במסגרת חוות-דעתו נרשם, כי התובעת מתלוננת על כאבים במרפק שמאל עם תחושת נימול באצבעות 4 ו-5 המוחמרים בשינוי מזג האוויר ומאמץ וכן מתארת קושי בביצוע עבודות משק הבית והגבלה בסגירת דברים מאחורי גבה.

פרופ' דודקביץ קבע לתובעת את הנכויות הבאות:

נכויות זמניות בשיעור של 100% ל-3 חודשים לאחר התאונה, 50% עד הניתוח השני ב- 5/5/11, 100% ממועד זה למשך 3 חודשים ו- 50% למשך 3 חודשים נוספים.

בתום התקופה, נקבעה נכות צמיתה בשיעור של 23.05% מתוכם 10% לפי סעיף 41(7) ב(11) בהתאמה, בשל מצב לאחר שבר בזרוע שקובע ניתוחית ומתבטא בהגבלת תנועה במרפק שמאל, 10% לפי סעיף 41(4) א'-ב' בהתאמה, בשל הגבלת תנועה בכתף שמאל ו- 5% לפי סעיף 75(1) א'-ב' בהתאמה, בשל הצלקות הניתוחיות במרפק שמאל המשתלבות חלקית בצבע העור ומלוות בירידה בתחושה אולנרית.

בחוו"ד פרופ' קוטלר בתחום הנפשי תוארו ההשלכות של התאונה על התובעת כבעלי נופך בתר-חבלתי –חרדתי שבאים לידי ביטוי ,בין היתר, בהפרעות בשינה וסיוטי לילה, רגישות למאזכרים והתנהגות המנעותית וכן תסמינים בעלי נופך דיכאוני שבאים לידי ביטוי במצב רוח ירוד, צמצום חברתי ופגימה תפקודית באיכות חייה.

לתובעת נקבעה בתחום הנפשי נכות זמנית של 15% למשך שנתיים לפי סעיפים 34(ב) 2 ו- 3 לתקנות הבטל"א ובהמשך נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 34(ב)-2 לתקנות.

סה"כ נכות רפואית משוקללת בשיעור של 30.74%.

הנכות התפקודית והשפעתה על כושר ההשתכרות;

התובעת טענה בסיכומיה, כי נכותה התפקודית כתוצאה מהתאונה עולה על נכותה הרפואית ועומדת בשיעור של 40% (ראה סעיף ב' לסיכומים מטעם התובעת). הנתבעת טענה, מנגד, כי נכותה התפקודית של התובעת נופלת משמעותית משיעור נכותה הרפואית, בין היתר, בהינתן כי הנכות האורתופדית איננה ביד הדומיננטית ומשהנכות האמורה כוללת גם נכות בגין צלקת (ראה סעיפים 45-49 ו- 52 לסיכומים מטעם הנתבעת).