ת"א 5014-07-13 פריג ואח' נ' כלב ואח'

לפניי בקשה לביטול צו עיקול זמני שהוטל ביום 10/07/13.

העובדות הצריכות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

1. המבקשים (להלן: "התובעים") התקשרו עם המשיבים (להלן: "הנתבעים") בהסכם לרכישת נכס מקרקעין, הסכם שכלל תוספת בנייה בגודל של 35 מ"ר. בשים לב לכך שתוספת הבנייה נבנתה ללא היתר, הגישו נציגות הבית המשותף (להלן: "הנציגות") ובעלת נכס בבניין- הגב' עליזה שם-טוב (להלן: "שם-טוב"), תביעה כנגד הנתבעים לסילוק יד.

   ההליך נוהל בפני כב' המפקח הבכיר על רישום המקרקעין אשר דחה את דרישת הנציגות ושם-טוב למתן צו לסילוק יד מהרחבת הבנייה שבוצעה: "לאור מהותה של התוספת ומיקומה, נוכח פרק הזמן הארוך שעבר מבלי שנשמעה טענה מצד התובעים בדבר השימוש שמבצעים הנתבעים בתוספת זו, נראה כי אף מקרה זה נמנה על אותם מקרים מיוחדים בהם קיימת לנתבעים הגנה מפני סילוק יד. לעת הזו, מנועים אפוא התובעים מלדרוש מהנתבעים לסלק ידם מהשטח המתואר המצוי במסד... אשר על כן, בשלב זה אני דוחה את התביעה לסילוק יד הנתבעים מהשטח המצוי בקומת המסד".

2. על פסק דינו של כב' המפקח הגישו הנציגות ושם-טוב ערעור לכב' בית המשפט המחוזי וביום 23/06/13 ניתן פסק דין בהעדר התגוננות והתייצבות, המורה על "סילוק ידם של הנתבעים מתוספת הבנייה שביצעו במסד הבית".

3. לטענת התובעים, הנתבעים ידעו אודות הליכי הערעור אך הסתירו מהם את המידע ובכך, גרמו להם לנזקים כבדים. ביום 10/07/13 הגישו התובעים תביעה כנגד הנתבעים לתשלום סך 1,000,000 ₪, בגין "אובדן זכות השימוש בנכס מניב. אובדן אשר נובע ישירות מהטעייתם המכוונת ע"י הנתבעים". כנטען בכתב התביעה, "כבר חודשיים טרם ההתקשרות, נפתחו נגד הנתבעים הליכי הערעור ואלה הסתירו עובדה זו מהתובעים ואף לא טרחו להתגונן מפני הערעור בבחינת "אחריהם המבול" כי כבר באפריל מכרו את הדירה לתובעים".

   התובעים עתרו ל"פיצוי בגין הנזק אשר נגרם להם לנוכח ההטעיה והתרמית וירידת ערך הנכס הנרכש לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי".

4. הנתבעים דחו את טענות התובעים והדגישו, שלא ידעו שהוגש ערעור על פסק דינו של כב' המפקח. הנתבעים הוסיפו וטענו, שביום 02/10/14 קיבל כב' בית המשפט העליון את טענותיהם והורה על ביטול פסק דינו של כב' בית המשפט המחוזי מחובת הצדק ומכאן, שעילת התרמית הופרכה. אם לא די באמור, אזי בנוסף ובהעדר נזק- התביעה הפכה לתיאורטית.

   דיון:

5. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתשתית הראייתית שהונחה לפניי, נחה דעתי שדין העיקול להתבטל.