ת"א 5014-02-12 מיכאלי נ' שלום

1.האם על יורשי הנתבעת לסלק ידם מחצר הבית הדו משפחתי שחולקים הצדדים ולהרוס את המבנים המצויים על הרכוש המשותף?

רקע וטענות הצדדים

2.מר שלום שלום ז"ל רכש בשנות החמישים של המאה הקודמת זכויות במקרקעין מושא התביעה מחברת עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בע"מ. בעת הרכישה היה המגרש, אשר סומן כמגרש 497, מלבני, בשטח של כ- 750 מ"ר, אשר כלל שתי חלקות משנה בגודל שווה. חלקת השכן סומנה 497/1 ונבנה עליה בית לפי תכנית משנת 1963. בשלב מסויים נערכת תכנית מתאר (ד/489) אשר קבעה את קווי הבניין בשכונה שכונתה "שכונת הגבעות הדרומיות". לפי מסמכים שצורפו לתצהיר הנתבעת עולה כי כבר בשנת 1962 שונו גבולות המגרש באופן שצורף לו שטח נוסף בצד החלקה הקרוב לנתבעת (מדובר בבית פינתי ברחוב המנשה 29-31, פינת רחוב השבטים באשקלון), נראה כי התכנית קיבלה תוקף בשנת 1965.

בשנת 1994 בוצע הליך רישום המגרש בלשכת רישום המקרקעין, המגרש נרשם כגוש 1207, חלקה 189 מכח צו לרישום בית בפנקס הבתים המשותפים. במרשם קבועים הנתונים הבאים: שטח חלקה 189 הינו 1,199 מ"ר. יש מבנה אחד המחולק לשתי דירות בבית המשותף על שתי חלקות משנה. חלקת התובעים 189/1, שטח רצפה 77 מ"ר, ולה 1/2 חלקים ברכוש המשותף. חלקת הנתבעת 189/2, שטח רצפה 64 מ"ר, ולה 1/2 חלקים ברכוש המשותף. הרכוש המשותף סומן כחלקת משנה 189/0.

צו רישום הבית המשותף מציין כי הבעלים הרשומים חתמו על בקשה לרשום תקנון מוסכם ובתקנון נקבע ביחס לרכוש המשותף:

"נקבע בזאת בהתאם לסעיף 57(א) לחוק כדלהלן:

א.החלקים ברכוש המשותף של הבית המשותף הצמודים לכל דירה יהיו זהים ושווים 1/2.

ב.שינויים ו/או תוספות בניה לדירה לא ישנו, למרות הרחבת שטח רצפתה של הדירה את החלקים ברכוש המשותף של הבית המשותף הצמודים לאותה דירה."

התובעים רכשו בהסכם מיום 26.1.09 את הזכויות בתת חלקה 189/1. בהסכם הוצהר כי בכוונתם לקבל היתר בניה לתוספת לדירה באופן שינוצלו מלוא זכויות הבנייה המותרים. החזקה נמסרה לתובעים ביום 15.3.09 וזכויותיהם נרשמו ביום 16.11.09. ביום 13.12.09 ניתן לתובעים היתר בניה מכוחו בנו בית בגודל של כ- 204 מ"ר בכמה מפלסים.

3.התובעים עותרים לסילוק ידה של הנתבעת, או מי מטעמה מהרכוש המשותף ולהורות לה לסלק את הגדר, המחסנים וכל הבנוי או מונח על הרכוש המשותף. התביעה הוגשה, לאחר תיקונה, כנגד הנתבעת מכח היותה יורשת המנוח שלום שלום ז"ל לפי צו ירושה מיום 14.4.06. לאחר הגשת התביעה נפטרה הנתבעת והתביעה לא תוקנה פעם נוספת. ב"כ הנתבעת הצהיר כי פסק הדין יחייב את כל היורשים.

התובעים טוענים כי רכשו את הזכויות במגרש על בסיס המרשם וזכויות במחצית חלקה בחלקה בגודל של 1,199 מ"ר. לטענתם הנתבעת או המנוח בנו גדר בחצר, המהווה רכוש משותף. בתצהירם הודו כי אמנם הגדר לא הייתה קיימת בעת הגשת התביעה, אולם ביתם נבנה בהתאם לתוואי הגדר נוכח רצונם לקבל הסכמת הנתבעת לתכנית הבניה ולמנוע עיכובים בהשלמת הבניה. נטען כי הנתבעת הקימה בשטח המשותף שני מחסנים וסככה גדולה המכבידים על עשיית שימוש בחצר, הרכוש המשותף, המוזנח על ידי הנתבעת. לפיכך נדרשה הנתבעת להותיר את הרכוש המשותף נקי מכל חפץ.