ת"א 5006-08-13 סטמקר נ' ישפרו בע"מ ואח'

התובע, יליד 1957, הגיש תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לו, לטענתו, כאשר נפל עקב רצפה פגומה בכניסה לשופרסל ביום 20.5.2010.

התובע לא צירף חוות דעת רפואית, ולכן נקבע כי התביעה תנוהל כתביעה ללא נכות צמיתה.

לאחר שב"כ התובע לא התייצב לדיון קדם המשפט, ביקשו הצדדים לקבל הצעת פשרה בכתב תחת קיומו של דיון נוסף.

הנתבעת 2 ביקשה למחוק אתה מכתב התביעה, בטענה כי מדובר במקום הנמצא באחריותה ובשליטתה של הנתבעת 1, אולם הנתבעת 1 ציינה כי איננה לוקחת אחריות על מקום האירוע, משום שקשה ללמוד מהתמונות אם מדובר במקום בשליטתה, מה גם שלטענתה אחריות הנתבעת 2 חלה גם אם מדובר במקום שבחזקתה.

עיינתי בכתבי הטענות, בתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים ובטענות הנוספות שהועלו הן בדיון והן בהודעות שהוגשו לאחר מכן, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנפילה שלא גרמה לכל נכות צמיתה ; מדובר רק בשבר בבוהן ממנו החלים התובע כעבור זמן קצר; מהתמונות שצורפו לאחר הדיון עולה כי אכן קיים ליקוי במדרכה ; השטח הוא כנראה באחריותה של הנתבעת 1 אולם, מדובר בשטח בעל מאפיינים ציבוריים שיתכן שגם לנתבעת 2 יש אחריות לגביו.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא, לקבוע סכום נזק כולל של 16,000 ₪ (בקווים כלליים – כאב וסבל 10,000 ₪, הוצאות, אובדן שכר בסמוך לתאונה אם יוכח וכל נזק אחר 6,000 ₪).

כיוון שמדובר בתיק של חבות, לאחר עיון בתחשיבי הנזק ובטענות הצדדים, מציע בית המשפט לנכות סכום של 25% בגין אשם תורם או סיכון של העדר חבות.

היתרה בסך 12,000 ₪, בצירוף 15% שכר טרחה והשבת האגרה, מוצע כי תחולק 85% על הנתבעת 1 ו-15% על הנתבעת 2.