ת"א 5006-05-14 שמחוביץ' נ' לוי ואח'

1.התובע ואחיו אהרון שמחוביץ ז"ל הגישו תובענה לבית משפט זה בה עתרו למתן פסק דין המצהיר על זכויותיהם בנכס מקרקעין (מחסן). ביום 28.3.12, ולאחר שהתיק נדון לגופו, נתן בית המשפט, במותב זה, פסק דין הדוחה את התובענה, תוך שנקבע כי המבקשים (שם) לא עמדו בנטל להוכיח כי רכשו את המחסן (ה"פ 8410/09). ביום 4.5.14 הגיש התובע תובענה לביטול פסק הדין, זאת, לפי הנטען, בשל ראיות "חדשות ומשמעותיות" שהגיעו לידיו ואשר לא היה באפשרותו להשיגן קודם לכן בשקידה סבירה, ואשר יש בהן כדי להפוך את ההכרעה שניתנה על פיה.

2.משנתברר לתובע כי תביעתו הועברה לדיון לפניי הגיש בקשה לפסילתי מלישב בדין. התובע טוען בבקשתו כי מן הראוי שהראיות בתיק ייבחנו על ידי מותב שטרם קבע עמדתו במחלוקת שבין הצדדים. עוד הוא טוען כי אף שהוא מאמין כי מותב זה יעשה את מירב המאמצים על מנת להשתחרר מקביעותיו הקודמות בתיק, ולבחון אותו מחדש, קיים חשש כי בהיותו בן אנוש לא יצליח להתגבר על הדיעה שגיבש בעבר, ואף לא יהיה מודע לחוסר יכולתו לעשות כן. את בקשתו מבסס התובע על מחקרים פסיכולוגיים (שלא נתמכו בחוו"ד מומחה) המציגים, לטענתו, את ההטיה הנוצרת בשל חשיפה למידע מוקדם או ניסיון קודם. על יסוד מחקרים אלה, וכן על יסוד פסק הדין שניתן, סבור התובע כי דעתו של בית המשפט נתגבשה ויקשה עליו להשתחרר מן הדיעה שבאה לידי ביטוי בפסק הדין מושא ההליך.

3.הנתבעים מתנגדים לבקשה וטוענים כי לא קמה עילה לפסילת המותב, וכי אין התובע מצביע בבקשתו על חשש ממשי למשוא פנים. הנתבע 3 אף סבור כי מותב זה הוא המותב המתאים לדון בתובענה, וכי דווקא החלפת המותב עלולה לגרום עוול לנתבעים. נטען שדיון בתובענה לביטול פסק דין נעשה מתוך השוואה והסתמכות על פסק הדין החלוט, ותוך בחינה האם נסיבות המקרה הן אותן נסיבות חריגות המצדיקות עריכת "משפט חוזר" אזרחי. הכרעה בענין זה צריכה להיעשות, כך לפי הנטען, מתוך הכרת פסק הדין החלוט על בוריו. עוד נטען כי על פי הפסיקה, תובענה לביטול פסק דין חלוט מוגשת לאותה ערכאה שנתנה את פסק הדין. יתר על כן, גם כאשר מוחזר הליך ע"י ערכאת הערעור לערכאה הדיונית לצורך גביית ראיות חדשות, מוחזר ההליך לאותו מותב שדן בתיק. כך הדבר גם בהליכים פליליים, ומכוח היקש, זהו הדין גם בתובענה לביטול פסק דין.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.על פי ההלכה, אין מניעה ששופט יוסיף וידון בתיק בו נתן קודם לכן פסק דין, ואין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי להעלות חשש ממשי למשוא פנים (ע"פ 1350/06 אלביליה נ' מדינת ישראל, 21.3.06, ע"א 2978/07 סקוריטס סוכנות ביטוח בע"מ נ' ראגדה, 29.10.07, ע"א 2311/14 רז נ' רוזנברג, 11.5.14, ע"א 3078/12 פרי ירוחם חברה לרכב בע"מ נ' אריה חברה לביטוח בע"מ, 8.5.12) כך הדבר גם כאשר ניתן פסק דין והדיון הוחזר לערכאה הדיונית לצורך גביית ראיות נוספות, ואפילו אם הורשע הנאשם ודינו נגזר ע"י הערכאה הדיונית (ע"פ 10592/03 זועבי נ' מדינת ישראל, 29.12.03, ע"פ 7939/10 זדורוב נ' מדינת ישראל, 17.3.13). השאלה הרלוונטית היא, אפוא, האם נסיבות הענין הקונקרטי מעלות חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שיש בהכרעה הראשונה כדי להגביל את יכולתו של בית המשפט לדון בעניין שלפניו בפתיחות הדעת כשהוא פתוח לשכנוע ולשינוי, והאם דעתו לא "ננעלה" (י' מרזל, דיני פסלות שופט, התשס"ו-2006, בע' 265- 267, ובע' 272, ענין סקוריטס, ענין אלביליה). בענייננו, נסיבות הענין אינן מעלות חשש ממשי למשוא פנים. ראשית, פסק הדין שביטולו מתבקש מבוסס בעיקרו על דיות הראיות שהוגשו תוך שנקבע שהמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח כי רכשו את המחסן, ולא על קביעות מהימנות או קביעות עובדתיות נחרצות. שנית, ההליך שלפניי איננו אותו הליך בו פסקתי בראשונה. מדובר בתובענה לביטול פסק הדין בשל ראיות חדשות שנתגלו לתובע, לפי הנטען, לאחר מתן פסק הדין. אין מדובר באותו הליך ובית המשפט אינו נדרש ליתן הכרעתו על יסוד אותה תשתית עובדתית ואותן הטענות המשפטיות (ור' מרזל, שם, בע' 266 ובע' 272-273). ממילא, אין בקביעות שבפסק הדין כדי למנוע מבית המשפט להכריע בהליך שלפניו בפתיחות הדעת וללא משוא פנים.

הבקשה נדחית, אפוא.

מזכירות בית המשפט תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג חשוון תשע"ה, 06 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: